עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה א
א וְהוּא הַדִּין לָאוֹמֵר בִּלְבָד, דְּמַהֲנֵי, כִּדְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא הָאוֹמֵר. גְּמָרָא:
ב פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ יְרֻשַּׁת אֲבוֹתָיו אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו תָּבֹא לוֹ, כְּגוֹן נַחֲלַת אִשְׁתּוֹ הַבָּאָה לוֹ עַל יְדֵי נִשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ, דְּהוֹאִיל וּמִשּׁוּם תַּקַּנְתָּא דִידֵיהּ תַּקּוּן רַבָּנָן, וְהוּא בָא לִמְחֹל עָלֶיהָ, מָחוּל. וּמַקְשֶׁה בַגְּמָרָא, אִי הָכִי אֲפִלּוּ נְשׂוּאָה נַמִּי. וּמְשָׁנֵי, דְּכֵיוָן שֶׁנְּשָׂאָהּ הֲרֵי הוּא כְשֻׁתָּף בִּנְכָסֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ צָרִיךְ לְשׁוֹן מַתָּנָה וְאֵין מוֹעִיל לְשׁוֹן דִּין וּדְבָרִים:
ג וְהוּא הַדִּין נַמִּי לִשְׁאָר תְּנָאִים שֶׁיָּכוֹל לְהַתְנוֹת וּמַהֲנֵי:
ד דְּמִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ, וּמַתָּנָה גְמוּרָה הִיא. גְּמָרָא:
ה דִּין וּדְבָרִים. נִרְאֶה לִי דְּבִלְשׁוֹן דִּין אֵין לִי, הֲוָה סַגִּי, שֶׁהֲרֵי מְסַלֵּק עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין עַל אֵלּוּ הַנְּכָסִים, וּמַה לּוֹ עוֹד. וְלֹא נָקַט וּדְבָרִים אֶלָּא לְשׁוּפְרָא בְּעַלְמָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְלִי נִרְאֶה דְּדִין אֵין לִי לְחוּד, יֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא רוֹצֶה לְתָבְעָהּ לְדִין בִּשְׁבִיל הַנְּכָסִים אִם לֹא תִתֵּן לוֹ מִדַּעְתָּהּ, אֲבָל לֹא סִלֵּק מֵעִקַּר הַנְּכָסִים, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאִם הוּא יְהֵא מֻחְזָק כְּגוֹן גַּבֵּי פֵרוֹת שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא יַחֲזִיר, דְּבַעַל הַשְּׁטָר יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא, לְכָךְ צָרִיךְ לִכְתֹּב גַּם כֵּן וּדְבָרִים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו אֵין לִי. לְשׁוֹן חֲכָמִים לוֹמַר אֵין לִי בִּמְקוֹם לֹא יְהֵא לִי. רַשְׁבַּ"ם:
ז שֶׁאִם כוּ'. וְהִקְשָׁה הָרַ"ן דְּהָא בְּלָאו תְּנַאי נַמִּי דִּינָא הָכִי, כְּדִתְנַן רֵישׁ פֶּרֶק דִּלְעֵיל, עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת אִם מָכְרָה וְנָתְנָה קַיָּם כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמֵהָא שָׁמְעִינַן דְּהַאי תְּנַאי מַהֲנֵי אֲפִלּוּ לִנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לָהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, דִּלְכֻלֵּי עַלְמָא מִכְרָהּ בָּטֵל, וְאִם כָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים בְּעוֹדָהּ אֲרוּסָה מִכְרָהּ קַיָּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח עַד עוֹלָם. דְּאִי לֹא כָתַב עַד עוֹלָם, הֲוָה אֲמִינָא פֵּרֵי דְפֵרֵי פֵרוֹת אָכֵיל, לְהָכִי אִצְטָרִיךְ עַד עוֹלָם. וְאִי כָתַב לָהּ עַד עוֹלָם וְלֹא כָתַב לָהּ פֵּרֵי פֵרוֹת, הֲוָה אֲמִינָא לְעוֹלָם אַפֵּרוֹתֵיהֶן קָאֵי. גְּמָרָא:
ט בָּטֵל. מַסְקֵי הַפּוֹסְקִים, דְּהָכָא דִבְמָמוֹן, אֲפִלּוּ בְּשֶׁל תּוֹרָה תְּנָאוֹ קַיָּם: