עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה א
א כֵּיוָן שֶׁהוּא מַדִּיר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לֵהָנוֹת מִשֶּׁלוֹ כוּ', דְּאִלּוּ בְּתַשְׁמִישׁ לָאו כָּל כְּמִינֵיהּ, אֶלָּא בְּאוֹמֵר הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ עָלַי, לְפִי שֶׁאֵין מַאֲכִילִין לָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. הָרַ"ן:
ב וְתֵימַהּ, דַּאֲפִלּוּ אִם מַסְפִּיקִים אֵיךְ יָחוּל הַנֶּדֶר, דְּהָא קַיְמָא לָן דְּעִקַּר תַּקַּנְתָּא מְזוֹנוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֶרֶק ה' מִשְׁנָה ד', וְנִמְצָא שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ לִמְזוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ לוֹ כְּנֶגֶד זֶה שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ אֵין [כֹּחַ] בַּנֶּדֶר לְהַפְקִיעַ אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מַסְפִּיקִין לָהּ כוּ'. הִלְכָּךְ קִצּוּר לָשׁוֹן אֲנִי רוֹאֶה בְּכָאן, שֶׁהָיָה לוֹ לְהָרַ"ב לְהַתְנוֹת עוֹד כִּדְאַתְנֵי בַּגְּמָרָא בְּאוֹמֵר לָהּ צְאִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ, וְכֵיוָן דְּמַסְפִּיקִין לָהּ יָכוֹל לְהַדִּירָהּ וְהַנֶּדֶר חָל כוּ'. וּמַיְרֵי שֶׁשָּׁתְקָה (דְּאִם לֹא כֵן אֵינוֹ מִיפְטַר בְּכָךְ, דְּאִם כֵּן מַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן) דְּאִלּוּ לֹא רָצְתָה בְּדָבָר זֶה וְלֹא סָמְכָה דַּעְתָּהּ הֲוָה לָהּ לְתָבְעוֹ, אוֹ לוֹמַר אֵין מַעֲשֵׂה יָדַי מַסְפִּיקִין לִי:
ג שְׁלֹשִׁים יוֹם כוּ'. כְּלוֹמַר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מַמְתִּינִין, בֵּין אִם פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשִׁלְּמוֹ, אוֹ לֹא פֵרֵשׁ וְהִתִּיר נִדְרוֹ. דַּהֲלָכָה כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר אֲפִלּוּ בִּסְתָם כוּ':
ד כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יָזוּן לֹא עֲבֵיד שָׁלִיחַ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ו' דְּגִטִּין בְּאוֹמֵר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלִי יִכְתֹּב גֵּט דְּעַבְדִינְהוּ שְׁלוּחִים. גְּמָרָא. וְדַוְקָא נַמִּי כְּשֶׁאוֹמֵר כָּל הַמְפַרְנֵס, דִּלְעָלְמָא קָאָמַר. אֲבָל אִם אוֹמֵר לְיָחִיד אִם תָּזוּן לֹא תַפְסִיד, הֲוֵי שְׁלוּחוֹ, כִּדְמוּכָח בְּסוֹף פֶּרֶק ד' דִּנְדָרִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שָׁם. וְשָׁרֵי נַמִּי עַל יְדֵי חֶנְוָנִי:
ה וְהָא דְהַמַּשְׁרֶה בְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ה', שֶׁלֹּא עַל יְדֵי נֶדֶר הוּא. הָרַמְבַּ"ם. וּבַיְרוּשַׁלְמִי, דִּלְעֵיל דַּוְקָא כְּשֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ:
ו חֹדֶשׁ. אַבַּיֵי אָמַר, בְּכֹהֶנֶת לְחוּד פָּלֵיג. וְחֹדֶשׁ הַיְנוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם כִּדְאָמַר תַּנָּא קַמָּא. וְרָבָא אָמַר, חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר [נַמִּי] אִיכָּא בֵּינַיְהוּ. גְּמָרָא:
ז וּבְכֹהֶנֶת. רוֹצֶה לוֹמַר אֵשֶׁת כֹּהֵן. הָרַמְבַּ"ם: