עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ו
יג מִדַּעְתָּהּ. רְבוּתָא קָמַשְׁמַע לָן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַצֵּית אֵין מְחִילָתָהּ מְחִילָה. רַשִׁ"י:
יד בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים. אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי בְּמֵאָה, דְּלֹא תֵימָא שֶׁפָּטְרוּ עַצְמָן בְּהוֹסָפָה זוֹ הוֹאִיל וְהוֹסִיפוּ עַצְמָן עַל שִׁעוּר הָרָאוּי. וְאִצְטָרִיךְ נַמִּי בַחֲמִשִּׁים, לְמֵימַר דַּאֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדָן אֶלָּא כְּשֶׁתַּגְדִּיל וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהִשִּׂיאוּהָ וְלֹא נָתְנוּ לָהּ אֶלָּא הַפָּחוּת שֶׁבַּשִּׁעוּרִין, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין לָהּ עֲלֵיהֶם דִּין הַפַּרְנָסָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁתַּגְדִּיל. נִרְאֶה לִי:
טו וְלֹא כָתַב בִּקְצָרָה וְאִם לֹא הִשִּׂיא כוּ', מִשּׁוּם דְּלֹא תַלְיָא מִידֵי בְּהִשִּׂיא וְלֹא הִשִּׂיא, אֶלָּא בְּאֻמְדְּנָא אִי וַתְרָן אוֹ קַמְצָן, אַף עַל גַּב דְּלֹא הִשִּׂיא וְלֹא גִלָּה דַּעְתּוֹ בְּהַשָּׂאַת בַּת. וְהָא דְנָקַט הִשִּׂיא, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ אֲפִלּוּ בְּהִשִּׂיא. כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. וְהָכִי מְפָרֵשׁ לְשׁוֹן הָרַ"ב:
טז כָּל זֶה אַיְרֵי בִּגְדוֹלָה הַנִּשֵּׂאת, רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. אֲבָל קְטַנָּה לָאו בַּת מְחִילָה הִיא, וַאֲפִלּוּ לֹא מָחֲתָה וְלֹא מִתַּזְּנָה אֲפִלּוּ הָכִי כְּשֶׁתַּגְדִּיל יְכוֹלָה לְהוֹצִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יז פְּעָמִים כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּלֵיכָּא לְמֵימַר עָנִי וְעָשִׁיר בִּנְכָסִים. דְּאִם כֵּן הֵיכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא כִּדְמֵעִקָּרָא, וּבְעָשִׁיר וְהֶעֱנִי הָא לֵית לֵיהּ, אֶלָּא, עָנִי בְּדַעַת, שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִתֵּן לָהּ נְדֻנְיַת עָשִׁיר אֶלָּא נְדֻנְיַת עָנִי. וְכֵן עָשִׁיר, [עָשִׁיר] בְּדַעַת:
יח שָׁמִין. כְּלוֹמַר רוֹאִין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הַאֵיךְ מִתְפַּרְנְסוֹת מִנְּכָסִים כָּאֵלּוּ. הָרַ"ן: