עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה י
כט חַיָּב כוּ'. טַעֲמָא בַגְּמָרָא, כְּדֵי שֶׁיִּקְפֹּץ אָדָם וְיִכְתֹּב לְבִתּוֹ כִּבְנוֹ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר [יִרְמְיָה כט] קְחוּ נָשִׁים וְגוֹ' וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, בִּשְׁלָמָא בָּנִים בְּיָדֵיהּ קַיְּמָא כוּ' אֶלָּא בָּנוֹת מִי קַיְּמִין בְּיָדֵיהּ, וְכִי דֶרֶךְ אִשָּׁה לְחַזֵּר אַחֲרֵי אִישׁ, אֶלָּא הָא קָמַשְׁמַע לָן דִּנְלַבְּשָׁהּ וּנְכַסָּהּ וְנֵיתֵיב לָהּ מִידֵי כִּי הֵיכִי דְקָפְצֵי עֲלָהּ וְנָסְבֵי לָהּ, וְאִי לֹא תִּקְּנוּ דְלֵירוֹת אֶלָּא הַנְּדוּנְיָא אֲבָל מָנֶה וּמָאתַיִם וְתוֹסֶפֶת לֹא לֵירוֹת, אַכַּתִּי מִמְּנַע אָב וְלֹא כָתַב, אַחֲרֵי שֶׁזֶּה מַקְפִּיד עַל שֶׁלּוֹ מִלְּהוֹרִישׁ לָהֶם [לִבְנֵי בִתִּי, אַף אֲנִי אֶמְשֹׁךְ יָדַי מִלְהַרְבּוֹת לוֹ] נְדוּנְיָא, הִלְכָּךְ הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן לֵירַת כֶּסֶף כְּתֻבָּתָהּ. וְלֹא פְּלוּג רַבָּנָן בֵּין יָהֵיב הָאָב נְדוּנְיָא בֵּין לֹא יָהֵיב. וְלֹא תִקְּנוּ אֶלָּא בְּנִין דִּכְרִין. אֲבָל בַּת, אֲפִלּוּ בֵּין הַבָּנוֹת לֹא:
ל וּכְתֻבָּה עַצְמָהּ נִגְבֵּית מִמְּטַלְטְלֵי. וְטַעֲמָא, דִּכְתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין אֵינוֹ פָּשׁוּט בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת, לְפִיכָךְ הֶעֱמִידוּהָ עַל דִּין הַגְּמָרָא. הָרַמְבַּ"ם: