עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א בַּתְּפוּסָה. בַּגְּמָרָא, מַאי קָמַשְׁמַע לָן, תָּנִינַן הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים (וּמִידֵי הוּא טַעֲמָא דִּלְאָבִיהָ מִשּׁוּם דְּאִי בָּעֵי מָסַר לָהּ לִמְנֻוָּל כוּ' מִמֵּילָא יָדְעִינַן נַמִּי דְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה לְאָבִיהָ מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיהּ דְּאִי בָּעֵי כוּ' שֶׁנִּבְעֲלָה לוֹ בְּעַל כָּרְחָהּ וּמְצַעֲרָהּ). עָמְדָה בַדִּין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנָן, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַלָּשׁוֹן בַּתְּפוּסָה, לִישְׁנָא דִקְרָא, וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ. רַשִׁ"י:
ב דְּאֵין אָדָם מוֹרִישׁ לִבְנוֹ זְכוּת שֶׁזִּכְּתָה לוֹ תּוֹרָה בְּבִתּוֹ. וְיָלֵיף לָהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא:
ג שֶׁל עַצְמָהּ. תֵימַהּ, תֵּינַח קְנָס, אֶלָּא בֹּשֶׁת וּפְגָם דְּמָמוֹנָא הוּא, דְּאַחִין בָּעֵי לְמֶהֱוֵי. וְשֶׁמָּא מִקְּרָאֵי דִּלְעֵיל דְּנָפְקֵי בֹּשֶׁת וּפְגָם אִתְּקִישׁ אַהֲדָדֵי. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד דִּפְשִׁיטָא לָן דִּלְעַצְמָהּ, דְּהָא אֲפִלּוּ בְחַיֵּי הָאָב לֹא זָכָה בָהֶן אָב אֶלָּא אִם כֵּן סְמוּכָה עַל שֻׁלְחָנוֹ, מִשּׁוּם אֵיבָה, דְּאִי אָמַרְתְּ מְצִיאָתָהּ לְעַצְמָהּ לֹא יָהֵיב לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אַחִין עַל כָּרְחַיְהוּ מִתַּזְנָן מִנִּכְסֵי הָאָב:
ה וְטַעֲמָא יָלֵיף בַּגְּמָרָא מִקְּרָא: