עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ג
ו מְסַיֵּם רַשִׁ"י, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. כְּלוֹמַר, דְּוַדַּאי נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, דְּהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי:
ז [וּדְקָא אָמְרֵי] הָיִינוּ, מַשְׁכַּחַת לָה כְּשֶׁהָיוּ קְרוֹבִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם וְנִתְרַחֲקוּ. הָרַ"ן:
ח נֶאֱמָנִין. כְּשֶׁאָמְרוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. דְּאִי לָאו הָכִי, הָא הֲוֵי כִּכְתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר הוֹאִיל וְהוֹדוּ שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן:
ט וְכָתוּב בּוֹ הֶנְפֵּק. רַשִׁ"י:
י אֵינָן נֶאֱמָנִין. גְּמָרָא, דְּעֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר כְּמוֹ שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין דָּמֵי, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיד שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, דְּמִשּׁוּם הָכִי נַמִּי לֵיכָּא לְאַקְשׁוֹיֵי דִּלְהֵימְנוֹ בְּמִגּוֹ דְפָרוּעַ הוּא, דַּהֲווּ כְּחוֹזְרִים וּמַגִּידִים. וְעוֹד, דַּהֲוֵי מִגּוֹ בִּמְקוֹם עֵדִים. וְעוֹד, דְּבִשְׁנֵי עֵדִים לֹא אָמְרִינַן מִגּוֹ, דְּהַאֵיךְ נֹאמַר שֶׁזֶּה נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ שֶׁגַּם חֲבֵרוֹ הָיָה יָכוֹל לוֹמַר כָּךְ וְכָךְ: