עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה א
א בְּחַיָּה כוּ'. יָלְפִינַן לְהוּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָאֵי:
ב דַּם כוּ'. פֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּבָבָא קַמָּא וּבְחֻלִּין, נְחִירָה שֶׁתּוֹחֵב הַסַּכִּין בִּנְחִירָיו וְחוֹתֵךְ, וַעֲקִירָה שֶׁעוֹקֵר הַסִּימָנִין מִמְּקוֹם חִבּוּרָן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת אֲבָל קָשֶׁה כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מֵתָה עַל יְדֵי כָּךְ, וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁהִיא פְּסוּלָה [כְּשֶׁשּׁוֹחֵט אַחַר כָּךְ], אִם כֵּן דָּמָהּ אֵינָהּ בְּכָרֵת כֵּיוָן שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת בּוֹ. לְכָךְ צָרִיךְ לוֹמַר דָּם מִשְּׁחִיטָה שֶׁהָיְתָה לְאַחַר עִקּוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן:
ג לְשׁוֹן רַשִׁ"י, בִּתְחִלָּה שָׁחֹר וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵא אָדֹם, וּשְׁתֵּיהֶן בִּשְׁתִיתָה בְּלֹא קִלּוּחַ בְּרָחוֹק, וְאַחַר כָּךְ מְקַלֵּחַ, וּבַסּוֹף כְּשֶׁהַדָּם מִתְמַעֵט שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד. עַד כָּאן. וְהַאי דַּם הַקָּזָה רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַקָּזַת בַּעַל חַי שֶׁאָסוּר דָּמוֹ. שֶׁדַּם הָאָדָם אֵין חַיָּבִים עָלָיו. הָרַמְבַּ"ם:
ד שֶׁהַנֶּפֶשׁ כוּ'. וְהוּא הַדִּין דִּבְדַם שְׁחִיטָה וּנְחִירָה וְעִקּוּר בָּעִינַן שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ. אֶלָּא לֹא אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר רַק גַּבֵּי דַּם הַקָּזָה, שֶׁאֵין רָגִיל שֶׁיַּקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא לָהּ דַּם הַנֶּפֶשׁ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה וְדַם דָּגִים טְמֵאִים אָסוּר. וְאֵין לוֹקִים עָלָיו מִשּׁוּם דָּם וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הַמַּיִם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו וְלֹא הִצְרִיךְ שׁוּם הוֹכָחָה לְדַם חֲגָבִים. וּבַגְּמָרָא נָמִי לֹא אִתְּמַר אֶלָּא בְּדָגִים. וְצָרִיךְ עִיּוּן אִם הוּא הַדִּין בַּחֲגָבִים אִי לֹא:
ז מְחַיֵּב. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר [וַיִּקְרָא יז], דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ מְכַפֵּר כוּ', וְהָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דִּמְרַבֵּי לֵיהּ מִכָּל דָּם. גְּמָרָא: