עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א וּלְפִי זֶה הוּא הַדִּין אִם בָּא אֶחָד אַחַר כָּךְ וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה חַיָּב אַף עַל גַּב דִּלְפָנָיו לֹא הָיָה אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. וְדִתְנַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין דִּלְעֵיל עֵד אֶחָד אוֹמֵר אָכַל [כוּ'], כָּתַב הָרַאֲבַ"ד דְּמַיְרֵי גַּם כֵּן בִּדְאִקְּבַע אִסּוּרָא. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה כָּתַב כֵּיוָן דְּהָעֵד אוֹמֵר דְּוַדַּאי חֵלֶב אָכַל שַׁפִּיר מִקְרֵי אִקְּבַע אִסּוּרָא אֲפִלּוּ בַּחֲתִיכָה אַחַת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב סָפֵק כוּ'. צָרִיךְ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת לְפָנָיו וּבִשְׁתֵּיהֶן כַּשִּׁעוּר, וְאָכַל מֵאֶחָת מֵהֶן כַּזַּיִת וּמְסֻפָּק אִי הָוֵי כַּזַּיִת שָׁלֵם אוֹ פָּחוֹת מְעַט, וְאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ בִּסְפֵק סְפֵקָא מַיְתֵי אָשָׁם תָּלוּי. וְגַבֵּי שַׁבָּת וְיוֹם חֹל נַמִּי מָצִינוּ לְמִשְׁכַּח שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דִּסְפֵק יוֹם אוֹ לַיְלָה, וְגַם אִקְּבַע אִסּוּרָא, פֵּרוּשׁ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת קָרוֹב לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, דְּאִקְּבַע אִסּוּרָא כָּל הַיּוֹם. תּוֹסָפוֹת. אֲבָל מֵהָרַמְבַּ"ם לֹא מַשְׁמַע כֵּן: