עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ה
טז וְהוּא הַדִּין אִם גֵּרְשָׁהּ כְּדִלְקַמָּן, וַחֲדָא מִתַּרְתֵּי נָסֵיב:
יז וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ וְאִם תֹּאמַר וְהָא מַמְזֶרֶת הִיא וְאִם כֵּן הֵיאַךְ אֲסוּרָה לְאָחִיו מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, אֵיךְ חָל אִסּוּר אֵשֶׁת אָח עַל אִסּוּר מַמְזֵרוּת. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי דְּאָחִיו נַמִּי מַמְזֵר כוּ', וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר אִסּוּר חָמוּר עַל אִסּוּר קַל חָל. וְתֵרוּץ בַּתְרָא אֵין נִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַ"ב, וְאִם כֵּן לְפֵרוּשׁ קַמָּא קָשָׁה קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאן אָח אֶחָד שֶׁהוּא מַמְזֵר שֶׁהָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ זֶה נֶאֶסְרָה עַל אוֹתוֹ הָאָח מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, וּבְמִגּוֹ נֶאֱסַר גַּם כֵּן עַל זֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יח כְּלוֹמַר שֶׁמֵּת זֶה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהֶדְיָא, וְכֵן כָּתַב הָרַ"ב בְּהֶדְיָא בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן. וּבְחִנָּם נִדְחֲקוּ לְפָרֵשׁ כֵּן, דְּהָא אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ חָיֵיל בְּבַת אַחַת עִם אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו כְּמוֹ בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ. וְכֵן לְקַמָּן בְּאִם עָבַר הַזָּקֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם דְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָב וְאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ הֵם שְׁנֵי אִסּוּרִים הַבָּאִים כְּאֶחָד:
יט כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת וּנְשָׂאָהּ זֶה הָאָב חָמִיו שֶׁל בַּעַל בִּתּוֹ, וּכְשֶׁבָּא זֶה עַל אֲחוֹת בִּתּוֹ שֶׁל חֹתְנוֹ שֶׁהִיא לוֹ בַּת בִּתּוֹ, הָיְתָה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב כַּמָּה מְצִיאוּת שֶׁיְּהֵא חַיָּב יוֹתֵר, וְהַתַּנָּא לֹא חַשׁ לְמִתְנִינְהוּ דְּמִמֵּילָא מַשְׁמַע כְּשֶׁתַּעֲמֹד לְמִנְיָן:
כ עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב עוֹד מְצִיאוּת אַחֵר עַל זֶה, וּמַסִּיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם דְּכָל אֵלּוּ שֶׁאִסּוּרָן מִשּׁוּם אִסּוּר מוֹסִיף צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱסָרִים בָּעוֹלָם, אֲבָל אִם אֵינָם בָּעוֹלָם אֵין אוֹמְרִים הוֹאִיל אִם הָיוּ כוּ':