עיקר תוספות יום טוב על משנה כלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק כ
משנה א
א וְכֵיוָן שֶׁמִּתְּחִלַּת עִנְיָנָם נַעֲשׂוּ לִשְׁנֵי דְבָרִים יַחַד, לִהְיוֹתָן מִכְּלֵי קִבּוּל וְלֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, וְלָזֶה כַאֲשֶׁר נִפְחֲתוּ וְנִטְהֲרוּ מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ, הִנֵּה נִשְׁאֲרוּ בְדִין הַמִּשְׁכָּב וְיִטַמְּאוּ בְמִדְרָס. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ב
ב כְּשֶׁנּוֹפֵחַ בְּפִיו. הָרַ"שׁ:
ג דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ מְלֵאָה מִתְגַּלְגֶּלֶת. הָרַ"שׁ:
ד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְחֹץ בָּהּ רַגְלוֹ אַחַת. תּוֹרַת כֹּהֲנִים:
ה כְּשֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ. וְכִדְתַנְיָא, כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ:
ו שֶׁהֲרֵי הִיא כִקְעָרָה וְשִׁעוּרָהּ בַּזֵּיתִים. וּבְיָתֵר מִתִּשְׁעָה קַבִּין לְקַמָּן בְּמִשְׁנָה ד':
ז מְקַבֶּלֶת כוּ'. לֹא יְדַעְנָא אַמַּאי מְשַׁנֵּי הָכָא מִבְּכָל דּוּכְתֵּי דְתָנֵי טְמֵאָה מִדְרָס:
משנה ג
ח וְתַרְגּוּם נֵס, כְּלוֹנְסָא כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנֵּס הוּא כְמִין מַקֵּל אָרֹךְ שֶׁאֵינוֹ עָב, הָכָא מַיְרֵי שֶׁהוּא עָב כְּמוֹ קוֹרָה. דְּהָא תְנַן בַּסֵּיפָא כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִכְלוֹנָס:
ט מִדְּלֹא כְתִיב גַּבֵּי מִשְׁכָּב אֲשֶׁר שָׁכַב וְגַבֵּי מוֹשָׁב אֲשֶׁר יָשַׁב בְּקָמָ"ץ וּפַתַּ"ח, וּכְתִיב יִשְׁכַּב יֵשֵׁב, מַשְׁמַע שֶׁיִּשְׁכַּב עָלָיו תָּמִיד, בִּמְיֻחָד לִשְׁכִיבָה וְלִישִׁיבָה. וְגַבֵּי מִשְׁכָּב נַמִּי דָרֵישׁ לֵיהּ הָתָם הָכִי. רַשִׁ"י:
משנה ד
י גְּדוֹלָה. יְתֵרָה מִתִּשְׁעָה קַבִּין. הָרַ"שׁ:
משנה ה
יא קְבָעוֹ. בְּמַסְמְרִים. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב בְּשִׁדָּה כוּ'. לִכְאוֹרָה אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, הֲרֵי זוֹ מִכְּלַל הַשִּׁדָּה וּטְהוֹרָה. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ דְמַיְרֵי דַוְקָא בְּשִׁדָּה כוּ' הַבָּאִים בְּמִדָּה, שֶׁהֵם טְהוֹרִים:
משנה ו
יג אֲבָל הָרַמְבַּ"ם הִשְׁוָה שְׁתֵּי הַמִּשְׁנָיוֹת, וּמְפָרֵשׁ לְמִשְׁנָתֵנוּ דְהָכִי קָאָמַר, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת כְּלוֹמַר שֶׁהוּא יָשׁוּב כְּמוֹ כֵלִים אֲשֶׁר נִטְמְאוּ בִטְמֵא מֵת, כַּאֲשֶׁר נָגְעוּ בַּמִּדְרָס יָשׁוּבוּ רִאשׁוֹן. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יד הָרַ"שׁ. וְלֹא יְדַעְנָא לָמָּה לֹא הֶרְאָה עַל מְקוֹמָהּ בִּמְכִילְתִּין פֶּרֶק כ"ז מִשְׁנָה ט':
טו טְמֵא מֵת. וְלֹא עֲשָׂאוּהוּ כְּאַחַת מִמְּחִצּוֹת הַבַּיִת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. רַשִׁ"י:
משנה ז
טז גְּמַר כוּ'. לִכְאוֹרָה קָשֶׁה לָמָּה לֵיהּ לְמִתְנֵי הָכִי, דְּהָא בְכָל מָקוֹם שֶׁנִּשְׁנָה הַמְּלָאכָה שֶׁבָּהּ מִטַּמֵּא הַכְּלִי, טַעֲמָא לְפִי שֶׁבּוֹ נִגְמֶרֶת מְלַאכְתּוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, דִּבְמַחְצֶלֶת יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין עוֹד מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת אַחַר זוֹ הַמְּלָאכָה וַהֲוָה אֲמֵינָא דַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּה מִקְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לָן: