עיקר תוספות יום טוב על משנה כלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טו · משנה ב
ז דְּאִי לָאו הָכִי, אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן לֹא הָיוּ טְמֵאִים:
ח הָרַ"שׁ. וְעַיֵּן פֶּרֶק ח' מִשְׁנָה ג' לְהָרַמְבַּ"ם. וְאִלּוּ הָכָא מְפָרֵשׁ שֶׁהוּא כְלִי יִשְׁתַּמְּשׁוּ בוֹ בְעֵת הַלִּישָׁה לִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם וְיָטוּחוּ מִמֶּנּוּ פְּנֵי הַלֶּחֶם [וְכַיּוֹצֵא בוֹ] זֶה מִמַּה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ אֲלֵיהֶן:
ט אִם כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִפְּפוֹ. הָרַ"שׁ:
י וְכֵן כוּ'. אֲתָאָן לְתַנָּא קַמָּא לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם. וּלְהָרַאֲבַ"ד, מִדִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא. הַמַּעֲרוֹךְ, פֵּרֵשׁ הֶעָרוּךְ, עֵץ אָרְכּוֹ אַמָּה וּמְרַדִּין בּוֹ אֶת הָרְקִיקָה: