עיקר תוספות יום טוב על משנה כלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל מַעֲשֵׂה, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר עִזִּים, פְּרָט לְעוֹפוֹת:
ב שֶׁמִּתְּחִלָּה לְכָךְ נַעֲשֵׂית לִהְיוֹת מֻטָּה עַל צִדָּהּ וּמוֹצִיא מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ לִצְדָדִין. תּוֹסֶפְתָּא. הָרַ"שׁ:
ג גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י הוֹאִיל וְנִרְאֶה מִבַּחוּץ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתָיו לָא חֲשִׁיב גַּב אֶלָּא תוֹךְ, וְהָרַאֲבַ"ד הֶעְתִּיק שֶׁתּוֹכָן נִרְאֶה מִבָּרָן:
ד וְהָרַמְבַּ"ם הִשִּׂיג עַל פֵּרוּשׁ זֶה, דִּכְלֵי אלומ"י לֹא יִצְלַח לְקַבֵּל כָּל דָּבָר לְעִנְיָן מֵעִנְיָנִים כוּ'. וּמְפָרֵשׁ שֶׁהוּא מֵאֶבֶן רַכָּה מְאֹד (שֶׁקּוֹרִין א"ל טפ"ל)בְּדַקּוּת הַמַּרְאֶה (כְּעֵין תְּכֵלֶת)יֻתַּךְ בַּמַּיִם בִּמְהִירוּת, יִרְחֲצוּ בוֹ הַשֵּׂעָר וְהַבְּגָדִים. וְהוּא וְהַדּוֹמִים לוֹ כַאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְּלוּ בָאוּר הִנֵּה הֵן כְּלֵי אֲדָמָה וְלֹא יְקַבְּלוּ טֻמְאָה, וְכַאֲשֶׁר נִקְּלוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ הָאֵשׁ עַד שֶׁיְּבֻשַּׁל דָּפְנוֹתָם כְּמוֹ הַחֶרֶס הִנֵּה הֵן דּוֹמִים לְחֶרֶס. וְהוּא אֲשֶׁר יִקָּרֵא כְלֵי נֶתֶר:
ה אֶלָּא בְמַה שֶּׁסָּמוּךְ לַדְּפָנוֹת הָאֶמְצָעִים מִטַּמְּאִין מִן הָאֲוִיר. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר שֶׁזֶּה מְטַמֵּא אֶת זֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּבֵּיצָה בְכָל אֶחָד כוּ', רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: