עיקר תוספות יום טוב על משנה כלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ז
לז הַמֻּקָּפוֹת. קְצָת קָשֶׁה, דְלִתְנֵי בַתְּחִלָּה עֲיָרוֹת שֶׁאֵין מֻקָּפוֹת מְקֻדָּשׁוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין מֵהֶן אֲבָנִים הַמְנֻגָּעוֹת, דְּבַקְּרָא אֶל מִחוּץ לָעִיר כְּתִיב, וְכֵן מַשְׁמַע סוֹף פֶּרֶק י"ב דִּנְגָעִים, וְכֵן הוּא בְהָרַ"שׁ מִתּוֹרַת כֹּהֲנִים. וּלְפֵרוּשׁ הָרַ"ב בְּסוֹף פִּרְקִין דִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָאו מִמִּנְיָנָא יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא הַקְּדֻשּׁוֹת הַשַּׁיָּכוֹת בַּחַי. בְּכַיּוֹצֵא בָזֶה שֶׁכָּתַבְתִּי בְשֵׁם הָרַ"שׁ אוֹת ל"ב וּמְסַבְּבִין כוּ', אַגַּב תָּנָא לֵיהּ וְעִקַּר קְדֻשָּׁה שִׁלּוּחַ הַמְּצֹרָעִים:
לח וְהָוֵי מָצֵי לְמִתְנֵי וּמַכְנִיסִים כוּ' עַד שֶׁיִּרְצוּ. וְהָרַאֲבַ"ד פֵּרֵשׁ אִם רָצוּ לְסָבְבוֹ בָעִיר כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּהֶסְפֵּדוֹ וּבִכְבוֹדוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ קְרוֹבָיו לְהוֹצִיאוֹ, מְסַבְּבִין. וְגִרְסַת הָרַמְבַּ"ם וּמַשְׁכִּיבִין. וּפֵרוּשׁ שֶׁמְּנִיחִין אוֹתוֹ בְמִשְׁכָּבוֹ וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתוֹ בָעִיר עַד שֶׁיִּרְצוּ בְנֵי הַמְּדִינָה. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב בָּעִיר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּלוֹמַר בְּכָל עִיר וָעִיר מֵעִיר לְעִיר: