עיקר תוספות יום טוב על משנה כלאים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה י
כד רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּסֶלַע שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה אַף עַל גַּב דְּרָחָב אַרְבָּעָה דְּאִי רָחָב אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה כוּ':
כה אֲכִילַת הַגֶּפֶן. יְרוּשַׁלְמִי, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֲכִילַת הַגֶּפֶן, הָא גֶּפֶן עַצְמָהּ לֹא, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אָסוּרָה בַּהֲנָיָה. וַהֲרֵי הַקֶּבֶר אָסוּר בַּהֲנָיָה, קֶבֶר אֵין אִסּוּרוֹ נִכָּר. וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן אֵין אִסּוּרָהּ בַּהֲנָיָה, אֶלָּא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר אֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִי. וְהָא דְקָרֵי לֵיהּ אֲכִילָה לְפִי שֶׁנִּרְאֵית נֶאֱכֶלֶת סְבִיבוֹתָיו, שֶׁאָסוּר לְזָרְעָהּ:
כו וְאִם כֵּן לֹא פָּלֵיג אֶלָּא אַרֹחַב אֲבָל בָּאֹרֶךְ סְבִירָא לֵיהּ נַמִּי עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אַשְׁכְּחָן בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דִּתְנַן שִׁשָּׁה טְפָחִים רֹחַב וְלֹא תְנַן לָאֹרֶךְ בְּכַמָּה וּפֵרְשָׁהּ בַּתּוֹסֶפְתָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה: