עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ב
ב [וְלָקְחוּ] שֶׁל זְהוֹרִית, דְּאַסְמְכוּהוּ אַקְּרָא [יְשַׁעְיָה א] אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב וְצִבְעוֹ אָדֹם, תַּרְגּוּם וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וּצְבַע זְהוֹרִי. הָרַמְבַּ"ם:
ג וּבְנֵי אַהֲרֹן. דִּתְרֵי זִימְנֵי כְּתִיב וְכִפֵּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, קַמָּא לַעֲוֹנוֹתָיו וַעֲוֹנוֹת בֵּיתוֹ, וְתִנְיָן עַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁכֻּלָּן קְרוּיִן בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר [תְּהִלִּים קטו] בֵּית אַהֲרֹן. וְכָךְ הוּא יָפֶה לְהִתְוַדּוֹת, בִּתְחִלָּה עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ, דְּמוּטָב שֶׁיָּבֹא זַכַּאי וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּב. גְּמָרָא. וְתוּ מַקְשֵׁי בַּגְּמָרָא הֵיכִי מְכַפֵּר לֵיהּ בְּפַר דְּלָאו דִּידְהוּ, וּמְשָׁנֵי דְּרַחְמָנָא הִפְקִיר מָמוֹנוֹ שֶׁלּוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:
ד וְכֵן הוּא אוֹמֵר [בְּמִדְבָּר טו] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ:
ה וְכֵן הוּא אוֹמֵר [מְלָכִים ב ג] מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי:
ו וְכֵן הוּא אוֹמֵר [וַיִּקְרָא ו] נֶפֶשׁ כִּי תֶּחְטָא בִּשְׁגָגָה. גְּמָרָא:
ז כֵּן הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּבַגְּמָרָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ דִּסְבִירָא לְהוּ לַחֲכָמִים דִּבְסִדּוּרָא לֹא קָא מַיְרֵי קְרָא, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִכְלֹל מִינֵי הָעֲוֹנוֹת: