עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יג · משנה יב
כד יָבָם קָטָן. גְּמָרָא, קָרֵי כָּאן לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם, וְהָא לָאו בָּר הָכִי הוּא, וּמַסִּיק אָמַר קְרָא [דְּבָרִים כה] כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, הָא אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ לֹא, מִכְּלָל שֶׁאִם הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, אֲפִלּוּ בֶּן יוֹם אֶחָד:
כה וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דְּלִדְבָרָיו כְּבָר נִפְטְרָה מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי אָמַר שֶׁבָּא אֵלֶיהָ וּפְטוּרָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט, מַאי אִכְפַּת לֵיהּ בַּחֲלִיצָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ כְּפִיָּה יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּבֵית דִּין לַחְלֹץ לָהּ שֶׁתִּרֹק בְּפָנָיו. תּוֹסָפוֹת. וְהַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף תֵּרֵץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לִטְעֹן אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַתִּי לָהּ גֵּט אֵינָהּ אֲסוּרָה עָלַי בַּחֲזָרָה וְאוּלַי תִּתְפַּיֵּס וְתַחְזֹר לִי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲלִיצָה:
כו וְאִם תֹּאמַר דְּכֵיוָן שֶׁנִּפְסְלָה עָלָיו, אִם כֵּן לְאַחַר שְׁלֹשִׁים הֵיאַךְ אָמְרִינַן דְּלֹא מוֹקֵי אַנַּפְשֵׁיהּ, וַהֲרֵי הִיא בְּאִסּוּר עָלָיו, יֵשׁ לוֹמַר דְּהַגֵּט הַזֶּה נָתַן עַכְשָׁיו, דְּאִי קֹדֶם כְּנִיסָה אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים הָיְתָה הִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא אֵלַי, דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא אִסּוּרָא מוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ מִלִּבְעֹל. הַמַּגִּיד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כז שֶׁאֵין זֶה נֶאֱמָן לְאוֹסְרָהּ עַל כָּל אָדָם אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ. הָרַמְבַּ"ם. נִרְאֶה שֶׁהוּא מְפָרְשָׁהּ אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב אַחַר שֶׁכְּנָסָהּ וְלֹא כָּתַב אַחַר שְׁלֹשִׁים. אֲבָל רַשִׁ"י זַ"ל פֵּרֵשׁ דַּוְקָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, וְדִבְרֵי רַבֵּנוּ נִרְאֶה לִי עִקָּר. הַמַּגִּיד: