עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ה
יא כְּלוֹמַר וְלֹא קַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ, דְּהַאי תַּנָּא רַבִּי יְהוּדָה הוּא וּלְטַעֲמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ מַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוֹחֲסִין, וְלֹא קַיְמָא לָן הָכִי כְּמוֹ שֶׁתְּנַן מִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ב' דִּכְתֻבּוֹת:
יב וְשִׁחְרְרוּ. בַּגְּמָרָא, אֵימָא, כּוֹפִין אוֹתָם וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה, דְּלִשָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל:
יג אֵינָן מְשַׁלְּמִין כוּ'. אֲבָל צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ מִשּׁוּם כַּפָּרָה. תּוֹסָפוֹת:
יד וְאֵינָן חוֹלְקִים כוּ'. שֶׁהַמְשֻׁחְרָר יִשְׂרָאֵל הוּא. רַשִׁ"י. וַאֲפִלּוּ יָבֹאוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַגֹּרֶן וְיִהְיוּ מַתְנִין אִם כֹּהֵן אֲנִי תְּנוּ לִי בִּשְׁבִילִי וְאִם חֲבֵרִי כֹּהֵן תְּנוּ לוֹ בִּשְׁבִילוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין חוֹלְקִין כֵּיוָן דְּאֵין אוֹכְלִין, דִּלְמָא אָתֵי לִידֵי תַּקָּלָה. תּוֹסָפוֹת:
טו וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא שֶׁאֲסוּרִים לְהַקְרִיב. אֶלָּא צָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמַר, שֶׁאֵין נוֹתְנִים כוּ' וְשֶׁהֵם יִתְּנוּ אַחַר כָּךְ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצוּ אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ בַּמִּשְׁמָר:
טז כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּלָשׁוֹן אַחֵר. וּלְאוֹתוֹ פֵּרוּשׁ מְפָרֵשׁ נַמִּי וְאֵין נוֹתְנִים לָהֶם בַּבְּכוֹר. אֲבָל לְפֵרוּשׁ קַמָּא שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַ"ב לְהַקְרִיב, מְפָרֵשׁ וְאֵין מוֹצִיאִין כוּ' אִם הָיוּ חַיָּבִים חַטָּאת כוּ' אֵין כּוֹפִין אוֹתָם לְתִתָּם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְלִהְיוֹת עֲבוֹדָתָם וְעוֹרָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, דְּכָל חַד אָמַר אֲנָא כֹּהֵן, וְכֹהֵן מַקְרִיב בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה וַאֲפִלּוּ בְּמִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אוֹ יַקְרִיבוּ לָהֶם קָרְבְּנוֹתֵיהֶן וְיַחְזִירוּ לָהֶם הַבָּשָׂר וְהָעוֹר וְיִתְּנוּם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצוּ, אוֹ אֵלּוּ יַעֲשׂוּ שָׁלִיחַ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצוּ לְהַקְרִיב כוּ'. וְהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ (וְעַיֵּן בַּתּוֹסָפוֹת) רֵישָׁא וְסֵיפָא בַּחֲדָא מַחֲתָא:
יז וּבְכוֹרוֹ כוּ'. הַשְׁתָּא אוֹרֵי לָהּ מַאי עָבֵיד בִּבְכוֹר שֶׁלּוֹ. רַשִׁ"י:
יח יְהֵא רוֹעֶה. אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַבַּיִת, דְּהָא לֹא מָצֵי לְמִכְפִּינְהוּ לִתֵּן לַכֹּהֲנִים לְאַקְרוּבֵי וְלֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ, וְאִינְהוּ נַמִּי לֹא מָצֵי לְמִתְבֵיהּ לַכֹּהֵן וּלְהַחְזִיר לָהֶן הַבָּשָׂר, דִּבְכוֹר תַּם אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לַכֹּהֲנִים, הִלְכָּךְ יִרְעֶה [עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב], וּמֻתָּר לְשָׁחֲטוֹ בַּמְּדִינָה וְיֹאכְלוּהוּ הֵם, דִּבְכוֹר בַּעַל מוּם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם זָרוּת אֶלָּא מִשּׁוּם גֶּזֶל דְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְהָכָא גֶּזֶל לֵיכָּא דְּהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. רַשִׁ"י:
יט וַאֲפִלּוּ הָכִי צָרִיךְ קְמִיצָה, דְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה פְּסוּלָה כְּזֶבַח שֶׁלֹּא נִשְׁחַט. רַשִׁ"י: