עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ד
ה דְּבִנְעוּרֶיהָ מַשְׁמַע בִּזְמַן שֶׁהִיא דּוֹמָה לִנְעוּרֶיהָ. רַשִׁ"י:
ו וּמִיהוּ דַּוְקָא כְּשֶׁשּׁוֹמֶרֶת לַיָּבָם אֲבָל אַחַר שֶׁיִּבְּמָהּ הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר:
ז בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי:
ח כְּלוֹמַר וּפְסוּלָה לְהִנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה, וְקַל וָחֹמֶר מִגְּרוּשָׁה, מַה גְּרוּשָׁה שֶׁמֻּתֶּרֶת בַּתְּרוּמָה אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה, זוֹ שֶׁאֲסוּרָה בַּתְּרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁפְּסוּלָה לִכְהֻנָּה:
ט דְּנִשּׂוּאֵי קָטָן אֵינוֹ כְלוּם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
י סָפֵק כוּ'. וְלֹא מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַחֲזָקָה אֲפִלּוּ לִתְרוּמָה, דְּמַיְרֵי כְּגוֹן דְּהַשְׁתָּא דְּאָתָא קַמָּן הֲוֵי וַדַּאי בֶּן תֵּשַׁע, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה סָפֵק כְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ, לֹא מוֹקְמִינַן אַחֲזָקָה קַמַּיְתָא אֶלָּא אַזְלִינַן בָּתַר הַשְׁתָּא שֶׁהוּא וַדַּאי בֶּן תֵּשַׁע, דַּחֲזָקָה קַמַּיְתָא אִתְרַע לָהּ. תּוֹסָפוֹת:
יא וְתֵימַהּ דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ תִּתְיַבֵּם, אִי קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין הֲרֵי מִצְוָה לְיַבְּמָהּ, וְאִי לֹא הֲווּ קִדּוּשִׁין לֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אָחִיו מֵעוֹלָם. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לְעִנְיַן שֶׁפּוֹסֵל בַּת כֹּהֵן הַמְּאֹרֶסֶת לוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ בְּחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָפַל הַסָּפֵק אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כוּ' חוֹלֶצֶת כוּ'. וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁבְּדִבְרֵי הָרַ"ב יֵשׁ טָעוּת סוֹפֵר: