עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ז
טו אָב. דְּאָמַר מַר וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. גְּמָרָא:
טז וּבַאֲבִי אָבִיו. מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ, אַף עַל גַּב דִּבְאִשְׁתּוֹ גְּמוּרָה אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, דְּהָא כַּלַּת בְּנוֹ מֵהַשְּׁנִיּוֹת דְּרַבָּנָן הִיא, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרוּהָ רַבָּנָן נַמִּי בַּחֲלִיצָה, וְהַיְנוּ לְמַסְקָנָא דִּגְמָרָא דְּגָזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלִיצָה. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְהָא דְּלֹא תָּנֵי בְּמַתְנִיתִין אֲבִי אִמּוֹ וּבֶן בִּתּוֹ, מִשּׁוּם דְּתָנָא וְשִׁיֵּר:
יז וְתָמְהוּ בַּתּוֹסָפוֹת, דְּהָא תָּנֵי בְּמַתְנִיתִין וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת, הָא מֵתָה שַׁרְיָא, וּתְנַן נַמִּי לְקַמָּן חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, וְאַמַּאי הָא סָבְרֵי שֶׁחָלַץ לַאֲחוֹתָהּ דַּאֲפִלּוּ צָרַת אֲחוֹת הַנְּשׂוּאָה אָסְרִינַן מֵהַאי טַעֲמָא, וְעוֹד דִּתְנַן הָאַחִים מֻתָּרִים, אַף עַל גַּב דְּאָזְלֵי בְּהֶדְיָא לְבֵי דִּינָא. אֶלָּא נִרְאֶה דְּמַיְרֵי דַּוְקָא כְּשֶׁנְּשׂוּאָה לָאַחִין, וְהַיְנוּ טַעֲמָא הַאי דְּאִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה שֶׁנֶּחְלְצָה וְדַמְיָא טְפֵי לַגְּרוּשָׁה אָסְרוּ גַּם צָרַת קְרוֹבָתָהּ כְּשֶׁנְּשׂוּאָה לָאַחִין, דְּדַמְיָא לְצָרַת עֶרְוָה, אֲבָל צָרַת חֲלוּצָתוֹ דְּלֹא אִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה לֹא דַמְיָא לִגְרוּשָׁה הִלְכָּךְ קְרוֹבָתָהּ שַׁרְיָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְזֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, אֲבָל כְּשֶׁחוֹלֶצֶת צָרַת לֵאָה וְלֹא לֵאָה לֹא דַמְיָא לֵאָה לִגְרוּשָׁה, דְּלֹא אִתְעַבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה, וַאֲפִלּוּ רָחֵל שֶׁהִיא קְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָה שַׁרְיָא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: