עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה י
כט הֶחֱלִיפוּ. בַּגְּמָרָא תָּנֵי הֻחְלְפוּ. דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי, הָא דִתְנַן שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן, הָא לָאו הָכִי שַׁרְיָן, וְאִי בְּמֵזִיד מִי שַׁרְיָא:
ל לְשׁוֹן רַשִׁ"י, כְּשֶׁקִּדֵּשׁ רְאוּבֵן אֶת רָחֵל תְּחִלָּה נֶאֶסְרָה עַל שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח וְאֵשֶׁת אִישׁ, הַיְנוּ בַּת אַחַת. חָזַר שִׁמְעוֹן וְקִדֵּשׁ לֵאָה, מִגּוֹ דְּאָסְרוּ לֵיהּ הָנָךְ קִדּוּשִׁין בְּכֻלְּהוּ שְׁאָר אַחְוָתָא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, אָסְרֵי לֵיהּ נַמִּי בְּאֵשֶׁת אָחִיו מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְאַף עַל גַּב דַּאֲסוּרָה עֲלֵיהּ וְקַיְמָא, הַיְנוּ אִסּוּר כּוֹלֵל, וַעֲדַיִן רָחֵל זוֹ מֻתֶּרֶת לִרְאוּבֵן בַּעֲלָהּ. פֵּרְסָה נִדָּה, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף אִסּוּר עֲלַהּ לְגַבֵּי בַּעֲלָהּ מִשּׁוּם נִדָּה, אִתּוֹסַף בָּהּ נַמִּי אִסּוּר לְגַבֵּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי אִסּוּר מוֹסִיף. עַד כָּאן. וְכֵן נֶאֶסְרָה לֵאָה עַל רְאוּבֵן כְּשֶׁקִּדְּשָׁהּ שִׁמְעוֹן, בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח וְאֵשֶׁת אִישׁ, אַף עַל גַּב דַּאֲסוּרָה עֲלֵיהּ וְקַיְמָא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, מִגּוֹ דְּאִתּוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ לְכֻלֵּי עָלְמָא וְאִסּוּר אֵשֶׁת אָח לְגַבֵּי שְׁאָר אַחִים, אִתּוֹסַף בָּהּ נַמִּי לְגַבֵּי רְאוּבֵן:
לא כְּלוֹמַר וּנְשׂוּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל, דְּהַשְׁתָּא לֹא מַהֲנֵי זְנוּת דְּאֹנֶס לְאוֹסְרָהּ עַל בַּעֲלָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ, וְכֵן לִנָּשֵׂא לְכֹהֵן: