עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ז
כב וּמֵהָרַמְבַּ"ם לָמַד כֵּן, שֶׁכָּתַב לְפִי שֶׁאֲנִי מְסֻפָּק אִם אֲסוּרָה מִשּׁוּם עֶרְוָה וְתִהְיֶה צָרָתָהּ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה כוּ' אוֹ אֲסוּרָה עָלָיו מִדְּרַבָּנָן כוּ' וְהִיא כְּמוֹ שְׁנִיָּה וְצָרַת שְׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת, וּלְפִיכָךְ תַּחְלֹץ לְהַחְמִיר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּבְחִבּוּרוֹ חָזַר בּוֹ וּפָסַק בִּפְשִׁיטוּת דְּהִיא וְצָרָתָהּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה כוּ', וְהוּא מְבֹאָר בַּגְּמָרָא דְּכָל יְבָמָה שֶׁאֵינִי קוֹרֵא בָהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה כוּ' הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, וְכֵן כָּתְבוּ כָּל הַפּוֹסְקִים לַהֲלָכָה מְרֻוַּחַת. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
כג גֵּרֵשׁ כוּ' וּמֵת כוּ'. וְקָשֶׁה, דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק א' תְּנַן וְכֻלָּן שֶׁגֵּרְשׁוּ מֻתָּרִין, וְאִלּוּ הָכָא טַעֲמָא שֶׁגֵּרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, אֲבָל מֵת וְאַחַר כָּךְ גֵּרֵשׁ לֹא הֻתְּרָה לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁגֵּרְשָׁהּ הָיְתָה זְקוּקָה לִשְׁנֵי אֶחָיו נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וַהֲוָה לֵיהּ צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה וְהִלְכָּךְ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית. וְתֵרֵץ הָרִי"ף דְּהָתָם גַּבֵּי עֶרְוָה כְּגוֹן דְּגֵרְשָׁהּ מִקַּמֵּי דְּנָפְלָה לָהּ קַמֵּי יְבָמָהּ מַהֲנֵי בָהּ גֵּרוּשִׁין, דְּכִי נָפְלָה צָרָה קַמֵּי יָבָם בְּהֶתֵּרָא נָפְלָה קַמֵּיהּ, אֲבָל הָכָא גַּבֵּי נָכְרִית כֵּיוָן דְּבִשְׁעַת נְפִילָה בְּאִסּוּר זִקָּה נָפְלָה קַמֵּיהּ לֹא מַהֲנֵי בָהּ גֵּרוּשִׁין וְלֹא מִידֵי. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר וְהַאֵיךְ כְּנָסָהּ הַמְּגָרֵשׁ, וְהָא הֲוָה לֵיהּ צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא חָשַׁב צָרַת אֲחוֹת אִשָּׁה בְּזִקָּה אֶלָּא כְּשֶׁמֵּת אָחִיו וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְפָנָיו, אֲבָל כְּשֶׁחַי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֵבִיא דֵּעוֹת הַפּוֹסְקִים אִי בָּעִינַן כְּנָסָהּ דַּוְקָא אוֹ אֲפִלּוּ לֹא כְּנָסָהּ: