עיקר תוספות יום טוב על משנה טהרות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א דְּאִי בְּהֻכְשַׁר, אִם כֵּן מִכִּי נְתָנַתּוּ בַּקְּדֵרָה טִמְאַתּוּ. הָרַ"שׁ:
ב שֶׁסְּתָם יָדַיִם שְׁנִיּוֹת הֵן. הָרַ"שׁ. אֲבָל בְּסֵיפָא תָּנֵי בְּהֶדְיָא בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, דְּלֹא תֵימָא מִשּׁוּם טְבוּל יוֹם לְחוּד קָתָנֵי, קָא מַשְׁמַע לָן דִּמְסֹאָבוֹת וּמִשּׁוּם שְׁתֵּי טֻמְאוֹת דְּאִית בָּהּ. נִרְאֶה לִי:
ג דִּלְמַשְׁקִין אֵין שִׁעוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד טְמֵא כוּ'. וְקָשֶׁה, דְּלֹא תָּנֵי הָכָא חָזַר לַקְּדֵרָה מַה דִּינוֹ. וְנִרְאֶה לִי, כֵּיוָן דְּעֵרֵב וְתָנֵי בֵּין נָגְעָה בְּמָקוֹם הַנָּגוּב וּבֵין בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה, הִלְכָּךְ לֹא תָּנֵי חָזַר כוּ', דְּעַל כָּרְחָךְ אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַכֹּל כְּשֶׁחָזַר אֶלָּא אִם כֵּן נָגְעָה בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה אוֹ בְּכַבֵּיצָה וַאֲפִלּוּ נָגוּב, אֲבָל בְּפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה וְנָגוּב לֹא מַהֲנֵי הַחֲזָרָה כְּלָל, וְכֵיוָן דְּלֹא מָצֵי קָתָנֵי סְתָמָא חָזַר, לֹא חָשׁ לְהַאֲרִיךְ וּלְחַלֵּק:
ה הָרַ"שׁ. וּכְלוֹמַר לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּיֵשׁ בָּהּ שְׁתֵּי טֻמְאוֹת, אֲפִלּוּ הָכִי הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה:
ו מִלְּשׁוֹן מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָה כֻּלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. וּלְלִישָׁנָא אַחֲרִינָא הוּא מִלְּשׁוֹן נִעֵר וְכִסָּה. הָרַ"שׁ: