עיקר תוספות יום טוב על משנה טבול יום· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד
משנה א
א פֵּרוּשׁ, לְעִנְיַן שֵׁנִי שֶׁעוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי. דְּהָא לֹא מַשְׁכַּחַת רְבִיעִי בַּתְּרוּמָה, וּלְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ נָקַט שְׁלִישִׁי:
משנה ב
ב כְּלוֹמַר, אֵצֶל הָעִסָּה. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְתָשִׂים הַכְּלִי עִם הָעִסָּה בִּכְלִי אֶחָד:
ג לְעֵיל מִשְׁנָה א' הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ הָכִי. אֶלָּא דְּהַךְ מַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ עֲלַהּ דְּשָׁאנֵי טְבוּל יוֹם:
משנה ג
ד הָרַ"שׁ. וּמַהֲרַ"ם כָּתַב, דְּלֹא תֵימָא דְּאָסוּר שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח וְתִקְרָא לָהּ שֵׁם בָּעֲרֵבָה, דְּיוֹתֵר הִיא נִזְכֶּרֶת טֻמְאַת עַצְמָהּ מִטֻּמְאַת עֲרֵבָה:
משנה ה
ה וּמַיְרֵי שֶׁהֵן בְּיָדוֹ. דְּאִלּוּ בְּיַד עַם הָאָרֶץ, הָא אֵין מוֹסְרִין לְעַם הָאָרֶץ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא דְּמַאי. וְקָשֶׁה, לְפִי הַסְּבָרָא טְפֵי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ בְּפֵרוֹת מִבְּמָעוֹת דְּלֵיתַנְהוּ אֶלָּא עַל יְדֵי חִלּוּל. וְיֵשׁ לוֹמַר, דִּבְפֵרוֹת כֵּיוָן דְּאֵין רְגִילִין לְזַלְזֵל בָּהֶם, אִלּוּ הָיוּ שֶׁל מַעֲשֵׂר הָיוּ אוֹמְרִים כְּבָר הֵם מַעֲשֵׂר וְאֵין לְחַלֵּל בָּהֶם, מִצַּד שֶׁהוּא זִלְזוּל בַּמַּעֲשֵׂר, אַף דְּלֹא גְּמִירֵי הַדִּין דְּאֵין לְחַלֵּל מַעֲשֵׂר בְּמַעֲשֵׂר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
ו הָרַ"שׁ מֵהַתּוֹסֶפְתָּא. וַאֲנִי דִקְדַּקְתִּי שָׁם, וְנִרְאֶה לִי יוֹתֵר דְּלֹא קָאֵי אֶלָּא אַמִּשְׁנָה זוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהִיא שְׁנוּיָה בְּמַסֶּכֶת כֵּלִים [פֶּרֶק י"ג מִשְׁנָה ז'], דְּהָתָם עִקָּר, וְהָכָא אַגַּב גְּרָרָא. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, שֶׁנִּשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ כָּאן מִשּׁוּם דָּבָר חָדָשׁ שֶׁבָּהּ דְּדָמְיָא לְהַקּוֹדֵם, חָזְרוּ לוֹמַר כוּ'. (וּמִשְׁנָיוֹת דִּלְעֵיל נִשְׁנוּ בְּפֶרֶק זֶה, שֶׁהֵם גַּם כֵּן עִנְיְנֵי תְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת):
משנה ז
ז הָרַ"שׁ. וְקָשֶׁה, מַאי טַעֲמָא דְּרַבָּנָן, דְּהָא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין בָּעִינַן. וְנִרְאֶה לִי, דְּהַיְנוּ דְּדִיֵּק הָרַ"ב וְכָתַב וְשָׁכַח, דְּוַדַּאי אִם הָיָה בְּלִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹרֵם דְּאַף רַבָּנָן לֹא פְּלִיגֵי, וְכִי פְּלִיגֵי כְּשֶׁשָּׁכַח בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹרֵם, וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי דַּאֲפִלּוּ הָכִי הוֹאִיל וּבְדַעְתּוֹ הָיָה קֹדֶם לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו שָׁכַח, אָזְלִינַן בָּתַר דַּעְתּוֹ דְּמֵעִקָּרָא. וְכָתַב עוֹד הָרַ"שׁ, אִי נַמִּי, חָכָם וּבַר דַּעַת שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁרָאוּי לְהַתְנוֹת עַל כָּךְ. עַד כָּאן. וְזֶה נִרְאֶה יוֹתֵר. דְּאִלּוּ הָיָה בְּדַעְתּוֹ כוּ', מוֹדוּ רַבָּנָן דְּאָזְלִינַן בָּתַר דַּעְתּוֹ דְּמֵעִקָּרָא. וְרַבִּי יוֹסֵי סְבִירָא לֵיהּ, דְּחָכָם כוּ' אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה. אֲבָל עַל מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר דַּעַת אֵין תְּנַאי בֵּית דִּין מוֹעִיל לוֹ:
סוף הספר