עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ב
יג עוֹר הָאָדָם. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא בְּרֵישׁ פֶּרֶק ז' דְּנִדָּה, דּוּמְיָא דְעֶצֶם, מַה עֶצֶם שֶׁנִּבְרָא עִמּוֹ וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף [אִם נִטַּל אֵינוֹ חוֹזֵר], אַף כָּל כוּ', וְעוֹר אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, דִּמְקוֹמוֹ נַעֲשֶׂה צַלֶּקֶת [כְּלוֹמַר רֹשֶׁם נִרְאֶה בָהּ חָרִיץ אוֹ גֻמָּא וְאֵין כֻּלּוֹ חוֹזֵר]. תּוֹסָפוֹת:
יד וּבַגְּמָרָא, רְכוּבָה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י כָּל עוֹר שֶׁעַל עֶצֶם הַשּׁוֹק מֵרְכוּבָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁחוֹתְכִים בִּשְׁעַת הַפְשָׁטַת בְּהֵמָה:
טו כַּחֻלְדָּה. קַמָּא דְבַשְּׁרָצִים נָקֵיט:
טז רַשִׁ"י. וְלִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין שֶׁהִלֵּךְ, מַשְׁמַע דְּלֹא סַגִּי בִּשְׁטִיחָה בְּעַלְמָא. וְהָכִי מוּכָח בְּהֶדְיָא בַּגְּמָרָא, דְּאָמְרִינַן כַּמָּה כְּדֵי עֲבוֹדָה אַרְבָּעָה מִילִין. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם:
יז חוּץ כוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה וּבְכָל אָדָם אָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵעוֹרוֹ שְׁטִיחִין, מִכָּל מָקוֹם לֹא הֲוֵי גָּזְרֵי רַבָּנָן מִשּׁוּם הַךְ חֲשָׁשָׁא שֶׁיְּהֵא טָמֵא, אֶלָּא מִשּׁוּם אָבִיו וְאִמּוֹ דְּחָמִיר טוּבָא. תּוֹסָפוֹת. אֲבָל בְּפֶרֶק ז' דְּנִדָּה כָּתְבוּ דְּעוֹר מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יח אֲבָל לְעִנְיַן שַׁבָּת אַף תַּנָּא קַמָּא מוֹדֶה: