עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ד
ז מֵאָה כוּ'. טַעֲמָא מְפָרֵשׁ בַּבְּרַיְתָא, דְּחַיָּה הַכֹּל בְּמַשְׁמַע בֵּין מְרֻבָּה בֵּין מֻעֶטֶת, וְכֵן עוֹף. וְיֵרָאֶה לִי כְּדִכְתִיב וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר [בְּרֵאשִׁית לב], וְהָא הֲוָה לֵיהּ טוּבָא:
ח וְלֹא כוּ'. דְּאִי לָאו הָכִי הוּא קוֹדֵם. כִּדְתָנוּ רַבָּנָן, וְשָׁפַךְ וְכִסָּה, מִי שֶׁשָּׁפַךְ יְכַסֶּה:
ט פָּטוּר כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י וְכִי חָזַר וְנִתְגַּלָּה מַאי הֲוֵי, הָא אִדְחֵי לֵיהּ [מִכִּסּוּי, דְּהָא כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת]. אָמַר רַב פָּפָּא זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת [גְּמָרָא]: