עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה א
א וּמִיהוּ סְתָם מַתְנִיתִין דְּסוֹף פֶּרֶק ז' דִּבְכוֹרוֹת סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא נוֹהֵג אַף בִּזְכָרִים, דְּאוֹתוֹ מַשְׁמַע זָכָר, וּבְנוֹ הַיְנוּ מִי שֶׁכָּרוּךְ אַחֲרָיו וְהַיְנוּ נְקֵבָה, הִלְכָּךְ נוֹהֵג בְּתַרְוַיְהוּ כוּ'. הִלְכָּךְ אִי וַדַּאי לָן שֶׁהוּא אָבִיו אָסוּר לְשָׁחֲטוֹ בְּיוֹם אֶחָד. הָרֹא"שׁ:
ב וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ נַמִּי בִּפְנֵי הַבַּיִת שֶׁהוּא גַם כֵּן לְצֹרֶךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב:
ג כֵּיוָן דְּאִיכָּא דוּכְתָּא דַהֲוֵי לְצֹרֶךְ, כְּגוֹן בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. תּוֹסָפוֹת:
ד וְאֵימָא בְּמֻקְדָּשִׁין אִין בְּחֻלִּין לֹא, שׁוֹר הִפְסִיק הָעִנְיָן. וְאֵימָא בְּחֻלִּין אִין בְּמֻקְדָּשִׁין לֹא, כְּתִיב וְשׁוֹר, וָי"ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן. גְּמָרָא:
ה אֲבָל בַּתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְּאֵין צָרִיךְ לְכָךְ, דְּוַדַּאי אִצְטְרִיךְ, דְּמִדִּכְתִיב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה וְדָרְשִׁינַן מִנֵּיהּ בְּפֶרֶק כָּל הַבָּשָׂר כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאכַל, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נַמִּי תִּעַבְתִּי לְךָ וְלִתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא הָתָם, מִדְּאִצְטְרִיךְ רַחֲמָנָא לְמֵיסַר מְחֻסַּר זְמַן לְגָבוֹהַּ, מִכְּלַל דִּלְהֶדְיוֹט שָׁרֵי. הָרַ"ן:
ו דִּכְתִיב לֹא תִשְׁחֲטוּ, וַהֲוָה מָצֵי לְמִכְתָּב לֹא תִשְׁחַט, [אֶלָּא לְחַיֵּב שְׁנַיִם. וְלֹא מַשְׁכַּחַת שְׁנֵיהֶם עוֹבְרִים אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת, בַּת וְאֵם וּבַת, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַבְּנוֹ וְאוֹתוֹ נַמִּי חַיָּב. דְּאִי אֵם וּשְׁנֵי בָנֶיהָ אִי נַמִּי פָּרָה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ, פְּשִׁיטָא]. וְאִי לְחַיֵּב תְּרֵי גַבְרֵי, הֲוָה מָצֵי לְמִכְתָּב לֹא יִשְׁחֲטוּ, שְׁמַע מִנַּהּ תַּרְתֵּי. גְּמָרָא:
ז וְאַגַּב רִיהֲטָא נָקַט לִקְרָא קַמָּא דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ד דִּזְבָחִים. אֲבָל לְקֻשְׁטָא דְמִלְּתָא רָאוּי וְנִדְחָה כִּי הָא דְהָכָא, לֹא נַפְקָא מֵהַךְ קְרָא, אֶלָּא מִלִּפְנֵי מִשְׁכַּן ה', כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁנָה שָׁם בְּמִשְׁנָה ב':
ח וּשְׁנֵיהֶם. דְּלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּסוֹף מַכּוֹת דְּאָמַר חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ נִפְטְרוּ מִידֵי כְרִיתָתָן. תּוֹסָפוֹת. אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם דְּפָסַק כְּוָתֵיהּ, נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת כְּשֶׁלֹּא הִתְרוּ בוֹ, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים כְּשֶׁהִתְרוּ:
ט וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה: