עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה י
כו דְּקָא שָׁחֵיט פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְקַיְמָא לָן דִּשְׁלָמִים הוּא. רַשִׁ"י:
כז תּוֹדָה. דְּבָא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה:
כח פְּסוּלָה. הִקְשָׁה בֵּית יוֹסֵף לְהָרֹא"שׁ דַּאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ בָהּ שֻׁתָּפוּת אֵינוֹ אוֹסֵר, וְאַמַּאי פָּסֵיל לָהּ הָכָא. וְתֵרֵץ דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּלֹא אָמְרוּ אֵין אָדָם כוּ', אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מִן הַדִּין, מִשּׁוּם דְּמִסְּתָמָא לְצִעוּרֵי קָא מְכַוֵּן, אֲבָל הָכָא שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ מִן הַדִּין אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן, כִּי לֹא הֲוֵי דִּידֵיהּ מַאי הֲוֵי, הָא מַאן דְּחָזֵי סָבַר דִּידֵיהּ הוּא וַאֲתָא לְמִשְׁרֵי קָדָשִׁים בַּחוּץ, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ אֵין לוֹ בָהּ שֻׁתָּפוּת אֲסוּרָה. וְהָרַמְבַּ"ם מַצְרִיךְ גַּם כָּאן שֻׁתָּפוּת. דְּסָבַר כָּל הַשּׁוֹחֵט שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ לְשֵׁם דָּבָר פָּסוּל קָלָא אִית לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כט חַטָּאת. כְּשֶׁלֹּא חָטָא. אֲבָל כְּשֶׁחָטָא וְחַיָּב חַטָּאת כִּי אָמַר זוֹ לְחַטָּאת, פְּסוּלָה. גְּמָרָא:
ל וְכֵן הוּא לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וּתְמִיהָה לִי שֶׁהִשְׁמִיטוּ לַאֲשַׁם מְצֹרָע. אֲבָל אֲשַׁם נָזִיר אָתִי בְּזֶה הַכְּלָל כְּדִלְקַמָּן:
לא תְּמוּרָה. כְּשֶׁאֵין לוֹ זֶבַח בְּבֵיתוֹ. אֲבָל יֵשׁ לוֹ וְאָמַר לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי, פְּסוּלָה. גְּמָרָא:
לב אָסוּר. וּכְפִי שִׁיטַת לִישְׁנָא דְּמִשְׁנָתֵנוּ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר פָּסוּל, אֶלָּא דַחֲדָא מִלְּתָא הוּא פּוֹסְלִין וּמַכְשִׁירִין וְאוֹסְרִין וּמַתִּירִין, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא:
לג כֵּן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְתָמוּהַּ הוּא דְּהָא אָמְרִינַן הֵיכָא דְשַׁיָּךְ חוֹבָה אִין הָכִי נַמִּי דְּמִפְּסַל, וְאִם כֵּן הָכָא מִמָּה נַפְשָׁךְ מִפְּסַל. וּבְחִבּוּרוֹ כָּתַב שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא הִפִּילָה, שֶׁכָּל הַמַּפֶּלֶת יֵשׁ לָהּ קוֹל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: