עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ו
טז הַמְסֻכֶּנֶת. שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה אֶלָּא כְּעֵין טְרֵפַת חַיַּת הַיַּעַר שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָהּ מַכָּה הַמְּמִיתָה אוֹתָהּ. הָרַמְבַּ"ם. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה שָׁרֵי. וְנָקַט לְשׁוֹן דִּיעֲבַד מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס:
יז זִנְּקָה. זִנּוּק, קִלּוּחַ. רַשִׁ"י. וְנִגְזַר מִן יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן [דְּבָרִים לג]. הָרַמְבַּ"ם:
יח וְנָקַט לִישְׁנָא דְתַנָּא קַמָּא אַף עַל גַּב דִּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קַיְמִינַן דְּדַיָּהּ אִם זִנְּקָה. וּבַגְּמָרָא כָּתַב רַשִׁ"י, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר זִנּוּק הֲוֵי פִרְכּוּס: