עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ד
ט פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, דְּצָרִיךְ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁשָּׁחַט בְּסַכִּין פְּגוּמָה אוֹ בְמַגָּל, וּפְסוּלָהּ הוּא מִשּׁוּם דְּאֵין שׁוֹחֲטִין אֶלָּא חוֹנְקִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י אַחַד מֵהֶן. לְרַבִּי עֲקִיבָא אִצְטְרִיךְ:
יא בִּשְׁחִיטָתָהּ. כְּלוֹמַר בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לִשְׁחִיטָה. גְּמָרָא: