עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ח
כו וּבַכֹּהֲנִים אַיְרֵי, הַהוֹלְכִים לַהֵיכָל לְהִשְׁתַּחֲווֹת, דְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ רְאוּיִין לֵילֵךְ אֶלָּא בְּעֶזְרַת כֹּהֲנִים לְצָרְכֵיהֶם. רַשִׁ"י:
כז וּבַמְּנוֹרָה. בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּלֹא גָּרְסִינַן [מְנוֹרָה], מִשּׁוּם דְּתָמִיד הֶאָמוּר בַּמְּנוֹרָה לֹא יוֹמָם וָלַיְלָה קָאָמַר אֶלָּא מִלַּיְלָה לְלַיְלָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כח וּתְטַמְּאוּהוּ. אַף עַל גַּב דְּצִפּוּיוֹ בָּטֵל לְגַבֵּיהּ, דְּרַחְמָנָא קַרְיֵהּ עֵץ כְּדִכְתִיב [יְחֶזְקֵאל מא] הַמִּזְבֵּחַ עֵץ וְגוֹ' וַיְּדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', וּכְלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת נַמִּי לֹא הֲוֵי. דִּכְתִיב [וְיִּקְרָא כד] הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר, מִכְּלָל דְּטָמֵא. מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ וּמַרְאִין בּוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים לֶחֶם הַפָּנִים וְאוֹמְרִים לָהֶם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שְׁמוּאֵל א כא] לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. גְּמָרָא:
כט וְקַשְׁיָא לִי דִּלְמַאי צָרִיךְ לְזֶה, דְּהָא מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא מִקְשָׁה דַּאֲבָנִים וְסִיד כוּ' וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר חוֹמַת אֲבָנִים שֶׁלֹּא מָצָאנוּ בָּהּ טֻמְאָה אֶלָּא הַנְּגָעִים וְלֹא מַגָּעוֹת. וְאֶפְשָׁר דְּהָכִי קָאָמַר, אִלּוּ הָיָה מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת כְּמוֹ בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִי נַמִּי אִם לֶעָתִיד יַעֲשׂוּהוּ מִשֶּׁל נְחֹשֶׁת, יִהְיֶה דִּינוֹ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה טָעוּן טְבִילָה, מִדִּקְרָאוֹ מִזְבַּח אֲדָמָה, וְאִי לָאו הָכִי הֲוֵי טָמֵא מִפְּנֵי צִפּוּיוֹ:
ל דְּדוּמְיָא דְּשַׂק בָּעִינַן, דְּמִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן, כִּדְיָלִיף בַּגְּמָרָא מִקְּרָא:
לא מַשְׁמַע דְּאִי לָאו מְצֻפִּין הֲוֵי טָמֵא וְכוּ', וְהָדַר קָאָמַר וַהֲוֵי כְּלִי עֵץ דְּמַשְׁמַע דְּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם טְהוֹרִין וְלֹא מִשּׁוּם הַצִּפּוּי. וּבַגְּמָרָא רַבָּנָן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרֵי מַאי דַּעְתָּךְ, מִשּׁוּם דִּמְצֻפִּין מִבְטָל בָּטֵל צִפּוּיָן גַּבַּיְיהוּ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מַאי דַּעְתָּךְ, דְּיָלְפִית טַעֲמָא מִדְּקַרִינְהוּ אֲדָמָה, הָא לָאו הָכִי טְמֵאִין אַף עַל גַּב דַּעֲשׂוּיִין לְנַחַת מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֻפִּין וּבָעֵי לְמֵימָר שֶׁהַצִּפּוּי מְבַטְּלָן וַהֲוָה לֵיהּ כִּכְלֵי מַתָּכוֹת, מִבְטָל בָּטֵל צִפּוּיָן לְגַבַּיְיהוּ דְּרַחְמָנָא קָרָא עֵץ לְכוּלְהוּ, וּבְלָאו הַאי קְרָא נַמִּי לֹא מְקַבְּלֵי טֻמְאָה. עַד כָּאן. וְלִדְבָרָיו הַאי מִפְּנֵי שֶׁהֵן כוּ' הוּא נְתִינַת טַעַם לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִצְטְרִיךְ לִקְרָא מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי סְבִירָא לֵיהּ דַּהֲווּ טְמֵאִין, וְטַעְמֵיהּ מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֻפִּין, וּמַאי דִּמְהַדְּרֵי רַבָּנָן אֵינוֹ אֶלָּא בְּכֹחַ הַמַּאֲמָר וּכְמַתְמִיהִין מִפְּנֵי שֶׁמְצֻפִּין קָאָמַרְתָּ אֶתְמְהָה הָא בָּטֵל גַּבַּיְיהוּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם הַיְנוּ שֶׁהָרַמְבַּ"ם פָּסַק כְּלִישְׁנָא בַּתְרָא כוּ'. (עַיֵּן שָׁם בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה כְּמַשְׁמָעוּת תְּחִלַּת לְשׁוֹן הָרַ"ב דְּעַל יְדֵי הַצִּפּוּי הֵם טְהוֹרִין, וּמַסִּיק) וְדִבְרֵי הָרַ"ב סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, דִּתְחִלַּת דְּבָרָיו דְּטַעֲמָא דִּטְהוֹרִין מִפְּנֵי הַצִּפּוּי, וְסוֹף דְּבָרָיו דְּטַעֲמָא שֶׁהֵן כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת:
סוף הספר