עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ז
יב דְּאִלּוּ עַם הָאָרֶץ עַצְמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִדְרָס. וְטַעֲמָא דְּאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בִּגְזֵרָה זוֹ, דְּלֹא יִמָּצֵא לְעוֹלָם אָדָם מַעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן רֻקּוֹ דְּעַם הָאָרֶץ דִּיכוֹלִין לְהִזָּהֵר. וּמֵהַאי טַעֲמָא אָתֵי שַׁפִּיר דְּקָתָנֵי בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ וְלֹא קָתָנֵי דְּעַם הָאָרֶץ עַצְמוֹ כְּזָב, וְכֵן בְּכוּלְהוּ דַּוְקָא בְּגָדִים, אֲבָל אִינְהוּ לֹא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וְיָשִׂים אוֹתָם חֻלִּין כְּאִלּוּ הֵם בְּשַׂר חַטָּאת אוֹ אָשָׁם. אֲבָל אוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה לֹא יִשָּׁמֵר אֶלָּא מִכָּל דָּבָר שֶׁיְּטַמֵּא הַחֻלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם הַחֻלִּין טְהוֹרִים. הָרַמְבַּ"ם: