עיקר תוספות יום טוב על משנה הוריות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ג בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כְּגוֹן דְּמוֹרוּ בִּתְרֵי אִסּוּרִים, בֵּית דִּין בְּחֵלֶב, וְהוּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אִי נַמִּי אִפְּכָא, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף ז'. דְּאִי הוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא הוֹרוּ בֵּית דִּין כְּלָל, לֹא אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי דְּחַיָּב לְהָבִיא פָּר, דְּמִקְרָא מָלֵא הוּא, אֶלָּא כִּי אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי כְּגוֹן דְּהוֹרוּ בִּשְׁנֵי אִסּוּרִים. רַשִׁ"י:
ד וְלֹא נִרְאֶה לִי כֵּן מֵהַגְּמָרָא כוּ'. אֶלָּא נִרְאֶה לִי דְּלָאו לִרְאָיָה מַיְתֵי לַהּ [בְּמַתְנִיתִין] אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא, וְהָכִי קָאָמַר, וְאֵין. וּכְמוֹ [בֵּיצָה פ"א מ"ב] שֶׁאֵפֶר כִּירָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה בֵּית דִּין. רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר הִיא דְאָמַר לְעֵיל סוֹף פֶּרֶק קַמָּא בֵּית דִּין מְבִיאִין כוּ'. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי (אוֹת ג'), אֵין לְדַקְדֵּק בְּמַאי דְתָנֵי בֵּית דִּין. וּכְכֻלֵּי עָלְמָא אָתְיָא: