עיקר תוספות יום טוב על משנה דמאי· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א
משנה א
א מַסְקָנָא דִּלְכֻלֵּי עַלְמָא רֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן הִלְכָּךְ לֹא גָזְרוּ בְּלָאו. וַאֲפִלּוּ הָכִי חָשׁוּ לְמִעוּט הָכָא דִּשְׁכִיחֵי טוּבָא וְהָיוּ הַרְבֵּה נִכְשָׁלִים. תּוֹסָפוֹת. וּדְמַאי, דָּא מַאי:
ב וְלֹא פֵרֵשׁ מַה יַּעֲשֶׂה בָהּ, אִם יִתְּנֶנָּה לַכֹּהֵן אוֹ יִמְכְּרֶנָּה לוֹ. וְדַעַת הָרַמְבַּ"ם דְּנוֹתְנָן לַכֹּהֵן, אֲבָל הָרַ"שׁ כָּתַב אוֹ נוֹתֵן לוֹ אוֹ מוֹכֵר לוֹ הַיֶּתֶר לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ג וְהַכֻּסְבָּר. מִדְּאִפְסִיק שֶׁבִּיהוּדָה בֵּין חֹמֶץ לְכֻסְבָּר שְׁמַע מִנָּהּ דְּכֻסְבָּר לָאו בִּיהוּדָה הוּא אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן הוּא בָּרַ"מ וּבָרַ"שׁ בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי דְּגַם כֻּסְבָּר בִּיהוּדָה:
משנה ב
ד הַיְנוּ הַבְּעָלִים:
ה אֲבָל הַתּוֹסָפוֹת קִיְּמוּ הַגִּירְסָא וּפֵרְשׁוּ דְּיֵשׁ לוֹמַר כָּךְ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל כֶּסֶף אֲפִלּוּ לַחֲזֹר וְלִפְדּוֹת אוֹתוֹ הַכֶּסֶף עַל דָּבָר אַחֵר, וְכֵן נְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, וּבִלְבָד שֶׁיִּפְדֶּה, פֵּרוּשׁ בִּלְבָד שֶׁיְּהֵא דַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיְּחַלֵּל נְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת לַחֲזֹר וְלִפְדּוֹת הַפֵּרוֹת, אָז מֻתָּר, אֲבָל אִם הָיָה אָז דַּעְתּוֹ לְהַעֲלוֹתָן וְנִמְלַךְ לִפְדּוֹתָן צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָן:
משנה ג
ו וּבַיְרוּשַׁלְמִי פְּלִיגֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְרַבִּי יוֹחָנָן. דְּרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָזְרוּ עַל דְּבָרִים הַלָּלוּ, וּלְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֵימַת קָדָשִׁים עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכֹּהֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
ז וְהַמְדֻמָּע. הַתְּרוּמָה שְׁמָהּ דִּמְעָה מִלְּשׁוֹן הַפָּסוּק מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ:
ח הַיְנוּ אַלִּיבָּא דְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא. אֲבָל לְרַבִּי יוֹחָנָן לֹא גָזְרוּ וְאֵין צָרִיךְ לְטַעַם לֹא חַיְשִׁינַן וְכוּ', וְטַעֲמָא דְרַבִּי יוֹחָנָן דְּכֹל לַכֹּהֵן לֹא גָזְרוּ, וּכְעֵין דְּאִיתָא סוֹף פֶּרֶק ה'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ט שֶׁמֶן עָרֵב. וּלְשׁוֹן הָרַ"שׁ דְּעִקָּרוֹ לִמְשִׁיחָה וְלֹא לַאֲכִילָה דַּחֲמִירָא, כְּלוֹמַר אַף עַל גַּב דְּסִיכָה נַמִּי כִּשְׁתִיָּה כְּדִלְקַמָּן מִכָּל מָקוֹם לֹא חָמוּר כְּמוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עַצְמָהּ:
משנה ד
י וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ. נָקַט שִׁתּוּף לִגְלוּיֵי אַמְּעָרְבִין, דְּבֵין בַּחֲצֵרוֹת וּבֵין בִּתְחוּמִין. דַּהֲוָה אֲמֵינָא דַּוְקָא בַּחֲצֵרוֹת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא תַּקָּנַת שְׁלֹמֹה אֲבָל תְּחוּמִין דְּאַף לְמַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנָן סְמָכוּהוּ אַקְּרָאֵי חָמִיר, קָא מַשְׁמַע לָן שִׁתּוּף דְּגַם כֵּן תַּקָּנַת שְׁלֹמֹה הוּא:
יא דִּטְעוּנָה כּוֹס (וְכָל שֶׁכֵּן בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין דְּמֻתָּר בִּדְמַאי, וְעַיֵּן רֵישׁ פֶּרֶק ז' דִּבְרָכוֹת). תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: