עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה א
א וְאָמַר לָהּ. בִּשְׁעַת מְסִירָה. רַשִׁ"י:
ב הָרַמְבַּ"ם. וְטַעַם לַדָּבָר מֵחֲמַת שֶׁאֵין אוֹמְרִים יֵשׁ בְּרֵרָה, דְּאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִים, מִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְתַּב הַגֵּט לֹא הָיָה סֵפֶר כְּרִיתוּת. הַמַּגִּיד:
ג יִטְּלֶנּוּ כוּ'. אֲפִלּוּ לְרַבִּי דְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ מִמֶּנָּה, שָׁאנֵי הָכָא הוֹאִיל וּקְנָאָתוֹ בִּנְתִינָה קַמַּיְתָא לִפָּסֵל בּוֹ לַכְּהֻנָּה, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ הֵימֶנָּה. אֲבָל הַהִיא דִלְעֵיל לֹא זָכְתָה בוֹ לִכְלוּם. בַּגְּמָרָא:
ד פָּסוּל. לְפִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב הַגֵּט אֶלָּא עַל תְּנַאי זֶה, וְאֵין כָּאן כְּרִיתוּת. תּוֹסָפוֹת: