עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ז
לב הַכּוֹנֵס. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהַךְ קַמַּיְתָא מִשּׁוּם דְּלֹא אִקַּיַּם מִצְוַת הַיִּבּוּם הִלְכָּךְ קָנְסִינַן לָהּ עַל שֶׁלֹּא הִמְתִּינָה עַד שֶׁתִּרְאֶה שֶׁהָעֶרְוָה אַיְלוֹנִית. אֲבָל הָכָא דְאִקַּיַּם מִצְוַת יִבּוּם אֵימָא דְלָא הָוֵי לָהּ לְהַמְתִּין וְלֹא לְקָנְסָהּ. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּקָא רַמְיָא קַמֵּיהּ וְהוֹאִיל וְהִיא זְקוּקָה לוֹ כְּמוֹ הָאַחֶרֶת הָוֵי לָהּ לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ יִבּוּמֵי חֲבֶרְתָּהּ כְּשֵׁרִין כְּדֵי לָצֵאת מִידֵי זִקָּתָהּ, אֲבָל הָתָם דְּלֹא רַמְיֵהּ קַמֵּיהּ, שֶׁמִּתְּחִלַּת נְפִילָתָהּ לְפָנָיו הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהִיא צָרַת עֶרְוָה וּמֵעוֹלָם לֹא נִזְקְקָה לוֹ, אֵימָא לֹא נִקְנְסָהּ עַל שֶׁלֹּא הִמְתִּינָה, צְרִיכָא. גְּמָרָא: