עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ד
יד מִיָּד. שֶׁמָּא קִבְּלוֹ כְּבָר. וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אוֹקֵי אִשָּׁה בְחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִתְגָּרְשָׁה, חֻמְרָא הוּא שֶׁהֶחְמִירוּ חֲכָמִים, מִשּׁוּם דַּחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אַף עַל גַּב דְּאֵין בְּיַד הַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לוֹ הַבַּעַל גֵּט כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
טו וּבַגְּמָרָא פָרֵיךְ, וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הֵיכִי הָוֵי גִּטָּא כְלָל, וְהָתְנַן בָּרֵישָׁא הִתְקַבֵּל כוּ' וְקִבֵּל לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר פָּסוּל, וּמוֹקְמִינַן לַהּ בִּדְאָמְרָה לֵיהּ קַבֵּל גִּטָּא בְּמָתָא מַחֲסַיָּא וְזִמְנִין דְּמַשְׁכַּחַת לֵיהּ בְּבָבֶל, כֵּיוָן דַּהֲדַר אָמְרָה לָהּ הָכִי, מִכְּלָל דְּלֹא קָפְּדָה אִי מְקַבֵּל לֵיהּ בְּדוּכְתָּא אַחֲרִינָא, וְהָא דְקָבְעָה לֵיהּ עִקָּר בְּמָתָא מַחֲסַיָּא, הָכִי קָאָמְרָה לֵיהּ, מַשְׁקַל כָּל הֵיכָא דְמַשְׁכַּחַת לֵיהּ שְׁקוֹל לֵיהּ מִנֵּיהּ, גִּטָּא לֹא לֶהֱוֵי עַד דְּמַטֵּית לְמָתָא מַחֲסַיָּא. גְּמָרָא:
טז וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, פְּשִׁיטָא. וּמְשָׁנֵי לֹא צְרִיכָא דְאִיתֵיהּ לַבַּעַל בַּמִּזְרָח וְאָמְרָה לֵיהּ זִיל בַּמִּזְרָח וְקָאָזֵיל בַּמַּעֲרָב, מַהוּ דְּתֵימָא בַמַּעֲרָב הָא לֵיתֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן, דִּלְמָא בַּהֲדֵי דְּקָא אָזִיל מִפְגַע פָּגַע בֵּיהּ. עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי רֵישׁ פֶּרֶק ח' דִּתְרוּמוֹת בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי: