עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ד
יא אֲבִיהֶן. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּמֻנֶּה מֵהַבֵּית דִּין שֶׁהוּא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
יב לְעַשֵּׂר. קוֹרְאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת בְּשֵׁם מַעֲשֵׂר בִּלְבַד. וּבַגְּמָרָא רָמִינַן דִּתְנַן (בְּרֵישׁ תְּרוּמוֹת) וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וּמְשָׁנִינַן לֹא קָשְׁיָא כָּאן לְהַאֲכִיל כָּאן לְהַנִּיחַ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לְהַאֲכִיל יְתוֹמִים לְאַלְתַּר חַיָּב לְעַשֵּׂר, לְהַנִּיחַ הַתְּבוּאָה בָאוֹצָר עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ, לָמָּה לִי עִשּׂוּרֵי, לִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ יְעַשְּׂרוּ הֵם:
יג שֶׁמִּנָּהוּ. וּמִי שֶׁסָּמְכוּ אֶצְלוֹ שַׁבְקֵיהּ מִלָּדוּן בּוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים לְמִי דָמִי יוֹתֵר:
יד וְאַף עַל גַּב דְּהַיְנוּ מְדַמֵּעַ, שֶׁהוּא נַמִּי מְעָרֵב, אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי בְּהֶדְיָא, מִשּׁוּם דִּקְנָסָא מִקְּנָסָא לֹא יָלְפִינַן, דְּהָא לָאו דִּינָא הוּא, וְהֵיכָא דְקָנוּס קָנוּס וְהֵיכָא דְלָא קָנוּס לֹא קָנוּס. גְּמָרָא:
טו וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּמַזִּיק שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ דִתְנַן בַּפֶּרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ד', דִּלְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ מְחָיְבִינַן לֵיהּ, דְּחָשִׁיב הֶזֵּק נִכָּר לְגַבֵּי הָנָךְ דְּהָכָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טז וְהוּא הַדִּין לַעֲבוֹדַת הוֹלָכָה וְקַבָּלָה: