עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ט
כח וְלֹא כִדְמַשְׁמַע דְּשִׁעוּר הַשֶּׁבַח יַנִּיחַ בַּקַּרְקַע לַפָּשׁוּט, אֶלָּא כִדְכָתַב רַשִׁ"י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אֶלָּא שָׁמִין מַה שֶּׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶן, וְהַבְּכוֹר שֶׁנָּטַל שְׁנֵי חֲלָקִים בַּקַּרְקָעוֹת יִתֵּן מָעוֹת לְפִי מַה שֶּׁשָּׁוָה שְׁבַח חֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁנָּטַל בִּשְׁבִיל הַבְּכוֹרָה, וְאוֹתָן מָעוֹת יְחַלְּקוּ בֵּין כֻּלָּם. עַד כָּאן. וְהִיא מֵימְרָא דְרַב נַחְמָן בְּבָבָא קַמָּא דַּף צ"ה:
כט כְּבַמֻּחְזָק. לֹא יָדַעְתִּי לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ תְּנַן כְּבַמֻּחְזָק:
ל פֵּרוּשׁ, בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נִכְסֵי הָאָב אַחַר מִיתַת הָאָח. וּכְגוֹן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב בְּחַיֵּי רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בָּנָיו וְלֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲלֹק בַּנְּכָסִים עַד שֶׁמֵּת רְאוּבֵן וְיִבֵּם שִׁמְעוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבָּא שִׁמְעוֹן לַחֲלֹק עִם לֵוִי בְּנִכְסֵי הָאָב נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים בַּקֶּרֶן, לֹא בַשֶּׁבַח. וְזֶה מֻכְרָח לְפָרֵשׁ. שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּשֶׁבַח דְּנִכְסֵי הָאָח, דִּבְנִכְסֵי הָאָח אֵינוֹ חוֹלֵק עִם אָחִיו אֶלָּא הַכֹּל שֶׁלּוֹ בֵּין קֶרֶן בֵּין שֶׁבַח כוּ'. כֵּן כָּתַב הַמַּגִּיד:
לא כְּגוֹן שֶׁמֵּת אָחִיו וְאַחַר כָּךְ אֲבִיהֶם, לֹא יִטֹּל חֵלֶק אָחִיו. שָׁם: