עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ט
כא הַגְּדִי. לִרְבוּתָא נַקְטֵיהּ, דַּאֲפִלּוּ הַגְּדִי שֶׁדֶּרֶךְ אָזְנָיו לִהְיוֹת מוּטוֹת וּכְפוּלוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
כב עֶצֶם. לִכְאוֹרָה נִרְאֶה לְפָרֵשׁ דִּתְנוּךְ קָרוּי עֶצֶם לְפִי שֶׁהוּא גֶשֶׁם חָזָק דּוֹמֶה לְעֶצֶם. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב עִנְיַן עֶצֶם הוּא גוּף אֶחָד וְגֹלֶם אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּטַל גֹּלֶם אֶחָד רַךְ וּכְפָלוֹ. גָּזוּר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר [שְׁמוֹת כד] וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. עַד כָּאן. טַעֲמוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעֶצֶם, זֶה מֵחֲמַת חָזְקוֹ, אֲבָל אֵינוֹ עֶצֶם בֶּאֱמֶת:
כג אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, מִי שֶׁהָיְתָה אָזְנוֹ כְפוּלָה לִשְׁתַּיִם כוּ' וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי סְחוּסִים, אֲבָל אִם אֵין לָהּ אֶלָּא סְחוּס אֶחָד, וַהֲרֵי הוּא כְגוּף אֶחָד שֶׁנִּכְפַּל, כָּשֵׁר. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף, שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ בִּזְמַן שֶׁהוּא עֶצֶם אֶחָד הַיְנוּ לוֹמַר שֶׁהָאֹזֶן הַנּוֹסָף אֵינוֹ עֶצֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: