עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א וּפָרְכִינַן, אַדְרַבָּה דִּסְמִיךְ לֵיהּ לְדִסְמִיךְ לֵיהּ. אָמַר רַבָּה אָמַר קְרָא תַּעֲשֶׂה, הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ. וְאֵימָא שִׁיתִין. לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, הוֹאִיל וְלֹא גִלָּה לְךָ שִׁעוּר עֲשִׂיָּה שֶׁהוֹסִיף, וַדַּאי לַחֲכָמִים מְסָרְךָ שֶׁיְּפָרְשׁוּ לְךָ הַטַּעַם, וְאַחֲרֵיהֶם תֵּלֵךְ כוּ'. גְּמָרָא:
ב אַמְּלֵאָתְךָ בִּלְחוֹד הוּא דִּמְהַדַּר. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ג' דִּתְרוּמוֹת:
ג קָשֶׁה, שֶׁהֲרֵי אֵין קְצִיר שְׂעֹרִים קוֹדֵם לָעֹמֶר שֶׁבְּפֶסַח וְהֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַחִטִּים גַּם כֵּן מְבֻשָּׁלִים בְּפֶסַח, וּמִקְרָא מָלֵא הוּא כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְגוֹ' וְהַחִטָּה וְגוֹ' אֲפִילוֹת הֵנָּה כוּ' [שְׁמוֹת ט]. וְלָכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כְּהַתּוֹסָפוֹת שָׁם שֶׁכָּתְבוּ שֶׁגְּמַר זְמַן בִּשּׁוּל הַתְּבוּאָה עַד הָעֲצֶרֶת שֶׁמְּבִיאִין כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
ד בְּדַקָּה כוּ'. צָרִיךְ לוֹמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי לֵית לֵיהּ דְּרָשָׁא דִקְרָא, אֶלָּא סְבִירָא לֵיהּ דְּמִסְּבָרָא בְעָלְמָא אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּטַפְּלוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה דֶּרֶךְ גְּדֻלָּה וּכְדִכְתִיב [שְׁמוֹת כט] לְמָשְׁחָה בָהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה שֶׁנֶּאֱמַר כוּ' בְשָׁנָה. וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ. הָרַמְבַּ"ם: