עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ה
יז אֵין שׁוֹבְרִין. כְּשֶׁצּוֹלִין דָּגִים עַל הָאַסְכָּלָה חוֹתְכִים קָנִים אוֹ קַשׁ שִׁבָּלִין אוֹ שׁוֹבְרִים חֲרָסִים אוֹ חוֹתְכִין נְיָר כוּ' וְסוֹדְרִים עַל גַּבֵּי הָאַסְכָּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּתֶּכֶת מִתְחַמֵּם וְשׂוֹרֵף אֶת הַדָּג. רַשִׁ"י:
יח מְסַיֵּם רַשִׁ"י מַשְׁפִּילוֹ וּמַשְׁוֵהוּ שֶׁלֹּא יִגַּע בַּפַּת שֶׁמְּדֻבָּקִין בְּדָפְנוֹתָיו וְיִשְׂרְפֶנּוּ:
יט וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא, כְּמוֹ שְׁפֹת הַסִּיר (מְלָכִים ב ד):
כ מִדְּרַבָּנָן, מִשּׁוּם דְּמִתְחַזֵי כְּאָהֳלָא. רַשִׁ"י:
כא גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְיֻחָדִין אֶלָּא לַהַסָּקָה בִּלְבַד אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם וְיֵשׁ לָהֶם דִּין מֻקְצֶה גַבֵּי שְׁאָר מְלָאכוֹת:
כב גְּמָרָא, וְכִי תֵימָא וְלָמָּה לָן הַאי טַעְמָא, תֵּיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם מֻקְצֶה דְהָעֵצִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אִיכָּא לְמֵימַר נָפְקָא מִנָּהּ דַּאֲפִלּוּ אַזַמְּנֵיהּ מֵאֶתְמוֹל דְּלָאו מֻקְצֶה הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כוּ'. הָרַ"ן: