עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ה
טו לְרַגְלָיו. הוּא הַדִּין לְפָנָיו וְיָדָיו, וַחֲדָא נָקַט. וְאֶפְשָׁר דְּלִרְבוּתָא נָקַט, דְּלִרְחֹץ הָרַגְלַיִם בְּחַמִּין הֲוָה דָבָר שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִפָּנָיו וְיָדָיו, שֶׁכֵּן פָּנָיו וְיָדָיו רְגִילִים יוֹתֵר לִרְחֹץ בְּצוֹנֵן:
טז לִשְׁתִיָּה. וּמַיְרֵי כְגוֹן שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן וּמַרְבֶּה לִרְחֹץ רַגְלָיו, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי, הָא לֵית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי מִתּוֹךְ. וְהָכִי אִיתָא בְּהֶדְיָא בַּיְרוּשַׁלְמִי, דִּלְבֵית שַׁמַּאי צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת מֵהֶן. תּוֹסָפוֹת:
יז עוֹשֶׂה כוּ'. וּבֵית הִלֵּל קָתָנֵי לַהּ כִּדְאִיתָא בַּבְּרַיְתָא: