עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
יז וְלֹא פֵּרֵשׁ הָרַ"ב טַעְמָא מַאי אָמְרִינַן הָכִי. וְלִכְאוֹרָה טַעֲמֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר רֹב וְקָרוֹב הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב כוּ'. אֶלָּא שֶׁהָרַמְבַּ"ם תָּלָה הַדָּבָר בְּסָפֵק מוּכָן שֶׁאָסוּר, וְכָתַב הַמַּגִּיד הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, אוֹ שֶׁרָצוּ חֲכָמִים לְהַחְמִיר בְּסָפֵק זֶה:
יח אֲסוּרִים. דְּמִמָּה נַפְשָׁךְ אִיכָּא חַד דִּמְעֹרָב בְּהוּ, וְלֵיכָּא לְמִישְׁרִינְהוּ מִשּׁוּם דְּחַד בִּתְרֵי בָּטִיל (דִּכְתִיב אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. רַשִׁ"י), דְּבַעֲלֵי חַיִּים חֲשִׁיבֵי וְלֹא בָּטְלֵי, וְעוֹד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָטִיל. תּוֹסָפוֹת:
יט דְּמַתְנִיתִין בִּמְדַדִּין שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִפְרֹחַ, וְאִי לֵיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה פְּשִׁיטָא דְמֻתָּרִין, דְּכָל הַמְּדַדֶּה אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה. גְּמָרָא:
כ שֶׁזָּוִית הַבַּיִת בּוֹלֵט לְהָלְאָה מִן הַשּׁוֹבָךְ וְקֵן זֶה שֶׁזִּמֵּן בּוֹ עוֹמֵד לִצְדָדִין, דְּאִי הֲוָה אָתֵי לְהָכִי לֹא הֲוָה חֲזִי לְקִנֵּיהּ, שֶׁהַזָּוִית שֶׁל בַּיִת עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. רַשִׁ"י: