עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ט
לד וְנִשְׁבַּע לוֹ. מַמָּשׁ, דְּאִי לֹא נִשְׁבַּע לוֹ לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהוֹצִיא חֵלֶק הַנּוֹגֵעַ לִירֻשָּׁתוֹ מֵהַגְּזֵלָה. וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין לֹא נִשְׁבַּע, וְנִשְׁבַּע דְּקָתָנֵי מִשּׁוּם סֵיפָא דְּלֹוֶה וּבַעַל חוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּנִשְׁבַּע שָׁרֵי בְּהָכִי. בֵּית יוֹסֵף. וְהַסְּמַ"ע כָּתַב דְּהַדַּרְכֵי מֹשֶׁה הִכְרִיעַ דְּנִשְׁבַּע דַּוְקָא:
לה לְבָנָיו כוּ'. פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, דִּלְבָנָיו שֶׁל גַּזְלָן אוֹ לְאֶחָיו שֶׁל גַּזְלָן, כְּלוֹמַר בַּתְּחִלָּה לְבָנָיו אִם יֵשׁ לוֹ, דְּהֵם קוֹדְמִים לְכָל אָדָם בַּחֵלֶק הַמַּגִּיעוֹ, וְנַחְשֹׁב אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מֵת הוּא וַהֲרֵי בָּנָיו יוֹרְשִׁים חֶלְקוֹ עִם אֶחָיו, וְהֵם אֵין בָּאִין מִכֹּחוֹ אֶלָּא מִכֹּחַ אֲבוּהַּ דְּאַבָּא כִּדְאָמַר בְּבָבָא בַּתְרָא דַּף קנ"ט תַּחַת אֲבוֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ. הִלְכָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַאֲבִיהֶן חֵלֶק בָּהֶם כְּלוּם שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה, אֲפִלּוּ הָכִי הֵם קוֹדְמִין בְּחֶלְקוֹ מֵהַהוּא טַעֲמָא דְּבָבָא בַּתְרָא. אוֹ לְאֶחָיו כְּשֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם, אֶלָּא דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּמַתְנִיתִין לָאו דַּוְקָא נָקַט בָּנָיו בָּרֵישָׁא, דְּוַדַּאי כָּל יְמֵי חַיָּיו אֵין חֵלֶק לְבָנָיו בִּירֻשַּׁת אָבִיו. וְרַשִׁ"י מְפָרֵשׁ לְבָנָיו שֶׁל אָבִיו אוֹ לְאֶחָיו שֶׁל אָבִיו. וּלְשׁוֹן הָרַ"ב אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כְּשׁוּם אֶחָד מֵהַפֵּרוּשִׁים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לו הָרַמְבַּ"ם. וְטַעֲמָא דְּאִי קְנָאָהּ בְּשִׁנּוּי אֵין עָלָיו אֶלָּא לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַגְּזֵלָה וְלֹא הָוֵי בִּכְלַל וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, דְּהָא קְרָא קָאָמַר אֲשֶׁר גָּזַל, אִם כְּעֵין שֶׁגָּזַל, יַחֲזִיר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּרֵישׁ פִּרְקִין. שְׁמַע מִנַּהּ דִּקְרָא לֹא אַיְרֵי אֶלָּא אִם הוּא כְּעֵין שֶׁגָּזַל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה. נִרְאֶה לִי:
לז עֵרוּב פֵּרוּשִׁים אֲנִי רוֹאֶה בְּדִבְרֵי הָרַ"ב. דְּזֶה יָצָא לוֹ מֵהָרַמְבַּ"ם, וְהוּא מְפָרֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ אַחִים. וְהָרַ"ב כְּבָר פֵּרֵשׁ אֵין לוֹ נְכָסִים, כְּשִׁיטַת שְׁאָר הַמְפָרְשִׁים, וּלְדִידְהוּ יֵשׁ לוֹמַר דְּנָקַט בָּנָיו כוּ' דִּשְׁכִיחֵי, וְהוּא הַדִּין אִם אֵין לוֹ [אַחִים] דְּהַיְרֻשָּׁה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְעוֹלָה עַד יַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲלֵיהֶם [וְלָהֵם] הוּא נוֹתֵן. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְאִם לֹא הָיָה אֶצְלוֹ אָח מֵאָבִיו וְלֹא בָּנִים (וְהוּא פֵּרוּשׁ דִּוְאִם אֵין לוֹ) אוֹ לֹא הֶחֱזִיר הוּא אֶת הַגְּזֵלָה לְבָנָיו (וְהוּא פֵּרוּשׁ דִּוְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה) יִתֵּן אוֹתוֹ בְּחוֹבוֹ וְכוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לח וְנִפְרָעִים. דְּמַה שֶּׁמַּחֲזִיר לָהֶם לֹא חָשֵׁיב כְּאִלּוּ נָתַן לָהֶם בְּמַתָּנָה וְשֶׁלֹּא יוּכְלוּ בַּעֲלֵי חוֹב לִטְרֹף, דְּאֵין אַחֲרָיוּת עַל הַמִּטַּלְטְלִים. דְּאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם לְשֵׁם מַתָּנָה אֶלָּא בִּסְתָמָא בִּשְׁתִיקָה מַחֲזִיר לָהֶם וְאֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא לְקַיֵּם מִצְוַת הֲשָׁבָה בְּעָלְמָא, הִלְכָּךְ לֹא הַוְיָא מַתָּנָה, וְיָכוֹל בַּעַל חוֹב לִטְרֹף מֵהֶם. וְהוּא וַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִקַּח מֵהֶן, דְּאָז לֹא הָיָה מִתְקַיֵּם הֲשָׁבָה כְּלָל אִם הָיָה יָכוֹל לִקַּח בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁנָּתַן. אֲבָל מַה שֶּׁבַּעַל חוֹב נוֹטֵל מִתְקַיֵּם שַׁפִּיר מִצְוַת הֲשָׁבָה, כֵּיוָן שֶׁבְּעַצְמוֹ אֵינוֹ נוֹטֵל. תּוֹסָפוֹת: