עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ד
טז דְּמֵי כוּ'. וּבְהִקְדִּיחָה בִּשְׁעַת נְפִילָה, שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ שֶׁבַח מֵעוֹלָם. אֲבָל אִם הִקְדִּיחָה לְאַחַר שֶׁקָּלַט וְנַעֲשָׂה שֶׁבַח בַּצֶּמֶר, חַיָּב לִתֵּן לוֹ גַּם דְּמֵי שִׁבְחוֹ, כְּמוֹ נָתַן לָאֻמָּן לְתַקֵּן בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. גְּמָרָא. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה לֹא הֶעְתִּיקוּם הַפּוֹסְקִים:
יז הַיְצִיאָה. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם מַה שֶּׁהוֹצִיא מִדָּמָיו. וְרַשִׁ"י הוֹסִיף שְׂכַר טָרְחוֹ כִּשְׁאָר שְׂכִיר יוֹם:
יח רַשִׁ"י. וּלְקַמָּן בְּדִבְרֵי יְהוּדָה בְּהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל שֶׁבַח, פֵּרְשׁוּ שֶׁאִם הַשָּׂכָר פָּחוֹת מִן הַשֶּׁבַח שֶׁנּוֹתֵן לוֹ אֶת הַשָּׂכָר, וּמִסְתַּבֵּר וַדַּאי דְּהָכִי נַמִּי אִם הַשָּׂכָר פָּחוֹת מִן הַיְצִיאוֹת דְּנוֹתֵן לוֹ:
יט וּמַשְׁמַע דְּכִי יָהֵיב לֵיהּ אַגְרָא מִחַיַּב לְמֵיתַב הַצֶּמֶר וְלֹא אָמְרִינַן דְּקָנֵי לֵיהּ לְגַמְרֵי, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן הַצּוֹבֵעַ לִזְכּוֹת בּוֹ כְּלָל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּגַזְלָן:
כ רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דַּוְקָא לִדְשִׁנָּה קָנְסִינַן. וְהִלְכָּךְ אִם בַּעַל הַצֶּמֶר אֵינוֹ חָפֵץ בַּצֶּמֶר אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כא אֶת הַיְצִיאָה. לְפִי שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן לִקְנוֹתוֹ. הִלְכָּךְ לֹא דָּמֵי לְגַזְלָן דְּכֻלָּא שְׁבָחָא דִּידֵיהּ הִיא כְּדִתְנַן רֵישׁ פִּרְקִין. תּוֹסָפוֹת: