עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ו
כד הַתּוֹקֵעַ כוּ'. כָּל אֵלּוּ הַהַכָּאוֹת הַשְּׁנוּיִים בְּמִשְׁנָתֵנוּ יֵשׁ בָּהֶם בִּזּוּי וְצַעַר מֻעָט וְאֵין בָּהֶם נֶזֶק. וּפָסְקוּ חֲכָמִים דָּמִים קְצוּבִים. וְאוֹתוֹ הַמָּמוֹן קָצוּב הוּא, דְּמֵי הַצַּעַר וְהַבֹּשֶׁת וְהָרִפּוּי וְהַשֶּׁבֶת, בֵּין צָרִיךְ לִרְפוּאָה וְשֶׁבֶת, בֵּין לֹא צָרִיךְ, כָּזֶה הוּא מְשַׁלֵּם. הָרַמְבַּ"ם. וְהַטּוּר בְּשֵׁם הָרִי"ף כָּתַב דְּרִפּוּי וְשֶׁבֶת אֵינָם בִּכְלַל זֶה, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן:
כה סֶלַע. סֶלַע מְדִינָה תְּנַן. גְּמָרָא:
כו מָנֶה. צוֹרִי קָאָמַר. וְתֵימַהּ שֶׁחֲלוּקִין כָּל כָּךְ זֶה מִזֶּה, דְּסֶלַע מְדִינָה אֶחָד מִמָּאתַיִם בְּמָנֶה צוֹרִי. וְנִרְאֶה, דְּזֶה דִּבֵּר בְּעָנִי וְזֶה בְּעָשִׁיר, וּמִכָּל מָקוֹם פְּלִיגֵי קְצָת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כז לְאַחַר יָדוֹ. שֶׁהִכָּהוּ בָּאַחַר יָדוֹ, וְהוּא קָלוֹן יוֹתֵר. הָרַמְבַּ"ם:
כח בּוֹ. דְּאִלּוּ בְּבִגְדוֹ, לֹא. מַאי אָמַרְתְּ, נֶהֱוֵי כִּי בִּיְּשׁוֹ בִּדְבָרִים, זֹאת אוֹמֶרֶת בִּיְּשׁוֹ בִּדְבָרִים פָּטוּר. גְּמָרָא. וְטַעֲמָא נִרְאֶה לִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו, דְּמַשְׁמַע דְּלֹא חִיְּבָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל בֹּשֶׁת גּוּפוֹ כוּ'. הָרֹא"שׁ:
כט כְּאִלּוּ כוּ'. כִּי יֵשׁ עֲשִׁירִים שֶׁאֵינָן מִתְבַּיְּשִׁים יוֹתֵר מִבְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ. וְכֵן עֲנִיִּים. וְאֵין יְכוֹלִין לְדַקְדֵּק עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ אֵיזֶה מֵהֶן מִתְבַּיֵּשׁ כְּאִלּוּ יָרַד וְאֵיזֶה מִתְבַּיֵּשׁ יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּהֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ וּפָרַע, דְּאֵין מְדַקְדֵּק בַּדָּבָר אִם הָיוּ שָׁם בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּבִים אוֹ לֹא, אֶלָּא שָׁוִים לְשׁוּמָא אַחַת. תּוֹסָפוֹת:
ל וְכֵן הוּא חֲבָלָה דִּבְגוּפוֹ, דְּאֵין לְךָ חֲבָלָה דִּבְגוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחְסַר לוֹ מָמוֹן רִפּוּי וְשֶׁבֶת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לא מְטַפַּחַת כוּ'. כְּלוֹמַר הָיְתָה מְאַסֶּפֶת הַשֶּׁמֶן בַּטֶּפַח שֶׁלָּהּ וְהִנִּיחָה יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ לָסוּךְ:
לב כְּלוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַשֶּׁמֶן אִם יֵלֵךְ לְאִבּוּד אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא אִסָּר, וְהָיְתָה יְכוֹלָה לִקְנוֹת בִּכְאִסָּר וְתָסוּךְ בָּהּ בְּצִנְעָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לג אַף עַל פִּי כוּ'. כִּדְתַנְיָא וְכִפֵּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ [בְּמִדְבָּר ו], וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה, אֶלָּא שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן וְכוּ', וַאֲפִלּוּ בְּנָזִיר טָהוֹר, מִידֵי דַּהֲוָה אַתַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת דְּצָרִיךְ לְמֵיתַב תַּעֲנִית לְתַעֲנִיתוֹ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לד פָּטוּר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צַד חִיּוּב, שֶׁאֵין חָס עַל גּוּפוֹ, אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ חַיָּבִין, תּוֹסָפוֹת:
לה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. דְּעָבַר עַל בַּל תַּשְׁחִית. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לו חַיָּבִים. בִּדְלָא אַתְרוּ בֵּיהּ, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. תּוֹסָפוֹת: