עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ד
יג אָדָם. לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי שִׁלּוּחִים. תּוֹסָפוֹת:
יד חַיָּב. וְאַף עַל גַּב דְּיָלְפִינַן דִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּשָׁאנֵי הָכָא, דְּאֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה, דְּדִבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין. אֲבָל בְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן כֵּיוָן דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ לֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ דִּבְרֵי הָרַב כוּ', אֶלָּא טַעֲמָא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסָמוּךְ:
טו הָעֵצִים כוּ'. דְּאִי לָאו אַחֲרוֹן, קַמָּא לֹא עֲבֵיד מִידֵי. רַשִׁ"י:
טז הָרוּחַ. וּפֵרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דַּוְקָא בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, וְהִיא שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בָּהּ תָּמִיד אֶלָּא לִפְעָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא בְּעִתִּים הַרְבֵּה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רוּחַ סְעָרָה שֶׁאֵינָהּ נוֹשֶׁבֶת אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים. הַמַּגִּיד:
יז עֵצִים כוּ'. מִדִּכְתִיב הַקָּמָה אַיְּתַר שָׂדֶה לְגוּפוֹ שֶׁל קַרְקַע, דְּהַיְנוּ לִחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו. גְּמָרָא:
יח גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת. מֵעֲצֵי הַדְּלֵקָה. גְּמָרָא:
יט אוֹ נָהָר. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעִינַן רָחָב שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם הוּא רָחָב שְׁמֹנֶה אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מַיִם, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא:
כ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אַף עַל גַּב דְּעַד הַשְׁתָּא נַמִּי בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אָיְרִינַן (דִּבְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ עָבְרָה גָּדֵר חַיָּב וְאֵין לוֹ שִׁעוּר), מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְטַעַם הַפְּטוּר דְּהָכָא מִשּׁוּם דִּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא, נָקַט מִלְּתָא בְּטַעֲמָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כא בֵּית כּוֹר. אִם יֵשׁ לוֹ חֲצִי בֵּית כּוֹר לְכָל רוּחַ, פָּטוּר. רַשִׁ"י:
כב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. לֹא בְּאֶמְצַע שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קָאָמַר, דְּהָא מוֹקְמִינַן לָרֵישָׁא דִּתְנַן דֶּרֶךְ הָרַבִּים כְּוָתֵיהּ, וְהָתָם אֶמְצַע מַאן דָּכַר שְׁמֵיהּ. וּמִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִשְׁמַע נַמִּי לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּבַתְרֵיהּ: