עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ו
כד שֻׁתָּפִין. שֶׁהִפְקִירוּ רְשׁוּתָן וְלֹא הִפְקִירוּ בּוֹרָן. גְּמָרָא. וְאִם הִפְקִירוּהוּ גַּם כֵּן, אֵין כָּאן חִיּוּב, כֵּיוָן שֶׁבִּרְשׁוּת חָפְרוּ, וְעַכְשָׁיו אֵין לָהּ בְּעָלִים. פּוֹסְקִים:
כה אֲבָל הִנִּיחוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ, לֹא. דְּכָל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ כוּ', וְלֹא הָוֵי שׁוֹאֵל עַל חֶלְקוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁיְּהֵא כֻּלּוֹ מֻטָּל עָלָיו לְשָׁמְרוֹ. הִלְכָּךְ אִם הִזִּיק, שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין. אֲבָל מָסַר לוֹ אֶת הַכִּסּוּי נַעֲשָׂה זֶה שׁוֹמֵר, שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְכַסּוֹת. רַשִׁ"י:
כו וּמְצָאוֹ כוּ' חַיָּב. עַד שֶׁיֵּדַע הָרִאשׁוֹן וְיִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וִיכַסֶּנּוּ. כָּל שֶׁיָּמוּת בָּהּ אַחַר זְמַן זֶה, שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים:
כז וְקָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי לִגְמַלִּים אֶלָּא כָּרָאוּי לִשְׁוָרִים, וּשְׁכִיחֵי גְּמַלִּים, וְהִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ, דְּלֹא אָמְרִינַן מִגּוֹ דַּהֲוֵי פּוֹשֵׁעַ לַגְּמַלִּים הָוֵי פּוֹשֵׁעַ לְהַתְלָעָה, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא בָּא הָאֹנֶס מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה לֹא אָמְרִינַן תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כח לֹא כוּ'. מַסִּיק בַּגְּמָרָא שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לִגְמַלִּים, אַף עַל גַּב דְּרָאוּי הוּא לִשְׁוָרִים, וּשְׁכִיחֵי גְּמַלִּים, וְאָתוּ גְּמַלִּים וְאֵרְעוּהוּ, וְאָתוּ שְׁוָרִים וְנָפְלוּ בֵּיהּ. וּפְשִׁיטָא דְּחַיָּב. אֶלָּא אַיְדֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, נָסֵיב סֵיפָא נַמִּי לֹא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי:
כט לְשׁוֹן רַשִׁ"י, בּוֹר כָּרוּי וְנִכְנַס כּוֹרֶה לְתוֹכוֹ לְהַעֲמִיק:
ל כָּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְאִשְׁתַּלּוֹמֵי מֵהַאי מִשְׁתַּלֵּם מֵהַאי. גְּמָרָא:
לא גְּמָרָא. מִדְּלֹא כְּתִיב וְנָפַל שָׁמָּה הַנּוֹפֵל, אַלְמָא לְמִעוּטֵי אָתֵי. וְהָא דְּפָטוּר עַל הָאָדָם, הַיְנוּ מִמִּיתָה, דִּקְרָא בְּמִיתָה מִשְׁתַּעֵי, דִּכְתִיב וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ. אֲבָל בְּנִזְקֵי אָדָם חַיָּב בַּעַל הַבּוֹר כִּדְחָזִינַן בְּפֶרֶק ג' דְּמִחַיַּב בְּנִזְקֵי אָדָם בְּתַקָּלָה שֶׁהוּא תּוֹלָדָה דְּבוֹר. אֲבָל בְּכֵלִים פָּטוּר מִכֹּל, דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ נֶזֶק, דִּשְׁבִירָתָן זוֹ הִיא מִיתָתָן:
לב וְהִתְנוּ בַּבְּרַיְתָא, וּמְהַלֵּךְ בַּיּוֹם:
לג בֵּן כוּ'. כְּלוֹמַר אַף עַל גַּב דִּקְטַנִּים הֵם וְלֵיכָּא לְמֵימַר אִיבָּעֵי לְהוּ לְעַיּוֹנֵי וּמֵיזַל, אֲפִלּוּ הָכִי פָּטוּר מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב שׁוֹר וְלֹא אָדָם כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: