עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ד
יא וְלֹא כוּ'. וּפֵרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג יָדוּעַ שֶׁלֹּא לְנַכֵּשׁ. אֲבָל אִם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְנַכֵּשׁ הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמִּנְהָג:
יב נוֹתֵן כוּ'. וְהָא לֵיתָא אֶלָּא בַּחֲכִירוּתָא, דְּאִי בְּקַבְּלָנוּת פְּשִׁיטָא, מִי מָצֵי אָמַר לֵיהּ מַאי אִכְפַּת לְךָ. רַשִׁ"י:
יג וּמַעֲלָה כוּ'. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה אֲנִי חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ, מָצֵי אָמַר לֵיהּ שֶׁמַּעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִין עַל יְדֵי הַזֶּרַע שֶׁנּוֹפֵל מֵהֶן לָאָרֶץ וְיִצְמְחוּ לְשָׁנָה הַבָּאָה. וּלְזוֹ לֹא תוֹעִיל חֲרִישָׁה. גְּמָרָא: