עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א הָרַמְבַּ"ם. וּפֵרְשׁוּ דְּטַעֲמוֹ דְּאַגַּב יְקָרַיְהוּ וַחֲשִׁיבוּתַיְהוּ מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ בְּכָל שָׁעָה, וְיָדַע שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא בָּא וּנְטָלָן וַדַּאי נִתְיָאֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן וַהֲרֵי הֵן הֶפְקֵר. וּבְמָעוֹת מְפֻזָּרוֹת מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה. וְכֵן בְּכֻלָּן. וְכֵיוָן שֶׁאֵין בָּהֶן סִימָן מִתְיָאֵשׁ מִיָּד, שֶׁגַּם בִּמְקוֹמָן אֵין סִימָן, שֶׁלְּכָל אֵלּוּ אֵין דֶּרֶךְ לְהַנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְדֶרֶךְ נְפִילָה בָּאוּ שָׁם וְאֵין יָדוּעַ מְקוֹמָן:
ב כְּמוֹ מְאַלְּמִים אֲלוּמִים [בְּרֵאשִׁית לז], מְתַרְגֵּם בַּיְרוּשַׁלְמִי מְכַּרְכִין כְּרִיכִין. רַשִׁ"י. וְדַוְקָא קְטַנִּים, דְּאִלּוּ גְּדוֹלִים הָוֵי מָקוֹם סִימָן:
ג וּלְפִיכָךְ מָקוֹם נַמִּי לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמִתְגַּלְגְּלֵי בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה וְאֵינָם נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ תְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד בָּשָׂר. מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּשֶׁנָּהֲגוּ הַטַּבָּחִים לַעֲשׂוֹת הַחֲתִיכוֹת שָׁוִים בַּמִּשְׁקָל:
ה מִמְּדִינָתָן. כְּמוֹת שֶׁהֵן גְּזוּזוֹת כִּשְׁאָר כָּל גִּזּוֹת הַמְּדִינָה, לַאֲפוֹקֵי הַבָּאוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן כוּ'. רַשִׁ"י:
ו חֶרֶס. כְּגוֹן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִתְּנָם בְּתוֹכוֹ אֶלָּא מֵאֵלָיו נָפַל לְתוֹכָן קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲוֵי סִימָן, לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לִזְכֹּר שֶׁהוּא בְּתוֹכוֹ וְאוֹמֵר אוֹתוֹ לְסִימָן. טוּר:
ז וּלְשׁוֹן אֶנְפּוֹרְיָא נוֹטְרִיקוֹן אֵין פֹּה רְאָיָה. רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹן טְבִיעַת עַיִן מֻרְגָּל בַּגְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִקְרָא (יִרְמְיָה לח) הָטְבְּעוּ בַבֹּץ, וְהַמְכֻוָּן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁשְּׂבַעְתָּן הָעַיִן הָוֵי כְּאִלּוּ טָבַע וְנִשְׁקַע בַּכְּלִי עַד שֶׁמַּכִּירוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב:
ח וְהִקְשָׁה הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה מַאי שְׁנָא מִמְּצָאָן מַטְבְּעוֹת דְּבָעִינַן שְׁלֹשָׁה כְּדִתְנַן לְקַמָּן. וְתֵרֵץ הָרְמָ"א דְּדַוְקָא מַטְבְּעוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לָשֵׂאת אֶצְלָן מָעוֹת וְדַרְכָּן לְאַבְּדָן דֶּרֶךְ נְפִילָה, לְכָךְ בָּעֵי כְּמִגְדָּל, אֲבָל מְחָטִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָשֵׂאתָן אֶלָּא הַצָּרִיךְ לָהֶן, וְהוּא יוֹדֵעַ וּמְדַקְדֵּק בַּמִּנְיָן, וְעַל כֵּן הָוֵי סִימָן:
ט מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִין שָׁם רַבִּים תָּדִיר, וְהוּא דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ:
י שׁוּק גָּדוֹל שֶׁל מִקָּח וּמִמְכָּר: